כשאמה נולדה כולם הביאו לי דברים ורודים. בגדים – ורודים, מצעים – ורודים, שמיכות לעגלה…ניחשתם נכון, ורודות. עד שלא נולדה לי בת תיעבתי את הצבע הורוד באופן מוחלט והמתנות הורדרדות רק העמיקו את הסלידה מהצבע הזה. "למה היא לא יכולה ללבוש סגול או ירוק או חס וחלילה וחס כחול?" תהיתי. היום כבר התרגלתי ואפילו התחלתי לחבב את הצבע הזה, שנבחר גם כאחד הצבעים השולטים במטבח המשתפץ – בורסיה הפחות מסטיקית שלו.

אז היה לנו חג פסח ורוד לגמרי.

זה התחיל בבוקר של קרייבינג לפרויקט DIY  קטן. הנעליים הורודות שקניתי באביב הקודם יצאו מהארון וקיבלו שדרוג עם סרט סאטן כתום ומנוקד. כמו שאנחנו אוהבות פה אצלנו.

מאד פשוט: חותכים את סרט הסאטן באורך הרצוי, משחילים במקום השרוכים הרגילים ותופרים את הקצוות עם חוט דיג חזק, כדי שלא ייפרמו ויהרסו במהרה.

זה המשיך עם הכנת הקינוח לארוחת הצהריים אצל אמא שלי. הופקדתי על הכנת הקינוח ומה שנבחר הוא חטיף שוקולדי בסגנון קינוח ה- Rocky Road האמריקאי (מתכון יגיע מחר עם צילומים) לצד כדור גלידה ועוגיית מקרון תוצרת בית. אני לא אוהבת להכין מקרונים, אבל הנה הגיע פסח ואיתו החשק.

כמה טיפות של צבע מאכל טבעי בורגנדי הפכו את בלילת הביצים והשקדים לורודה וריבת הדומדמניות החמצמצה הביאה קונטרה למתיקות.

לפני שכולם הגיעו (בקטנה, 20 איש, כולל שלוש ילדות מתוקות, סבתא-רבא אחת בת 90 והמון אחרים רעבים מאד), יצאנו לטיול קצר לגן המשחקים של אמה, שהיא לא מוותרת עליו בימי החופש וסופי השבוע. לא היה מנוס מלהתאים את התלבושות שלנו ליום הזה.

שיהיה חג שמח!