חלמתי על שמלת התחרה של רונן חן בלילה. בתוך קולקציה עמוסה השפעות טרנדיות, אולי קצת יותר מדי, הגזרות הקלאסיות מנצחות את הארעיות

מבט אחד על הקולקציה החדשה של רונן חן והמסקנה היא מאד ברורה. האיש מבין בטרנדים. תחרה חיפשת? יש. חיפשת מינימליזם בהיר, נוזלי, בגווני שמנת ולבן? יש. חיפשת פסים כחולים לבנים? יש. אפילו ורוד ופרחוני יש. יש סריגים, יש שקוף, יש שיפון, יש משחקים של שחור. יש, ויש, ויש.

אני מודה – בדרך כלל, העובדה שמעצב, מנוסה, חד וותיק ככל שיהיה, בוחר לשלב בקולקציה אחת (הפעם, קולקציית אביב-קיץ 2011 של חן) את כל הטרנדים שראה על מסלולי התצוגות בפאריז, מילאנו, לונדון וניו יורק, גורמת לי לצמרמורת עזה בגב ולצחוק חרישי. עליו, לא איתו.

החוק המביך הזה לא חל על רונן חן. הוא מנכס לעצמו את מרבית הטרנדים (ואני שמחה שלא הלך על הקולור-בלוק הססגוני, כמו כולם) אבל בזכות גזרות קלאסיות, כאלה שהמעריצות השרופות שלו כבר קונות בעיניים עצומות, מצליח להציג קולקציה מכובדת.

שמלת התחרה  המצויינת שמדגמנת אפרת דור היפיפייה קנתה אותי ראשונה – בזכות הגזרה המהודקת, הנכונה כל כך – עדינה וקלאסית, אחריה באה שמלת הפסים החצויה, שהזכירה לי (רק קצת) את שמלת הנקודות של סטלה מקרטני, שקייט ווינסלט לבשה להקרנת "מילדרד פירס".  שתיהן גורמות לקולקציה להצטיין ולהגיש את הטרנד בצורה נכונה, מחמיאה ולא "קורבנית" גם למי שנשבעת לשם רונן חן אבל לא קוראת את "ווג" ועוקבת אחר התצוגות באופן קבוע.

טרנדית או לא טרנדית, הקולקציה של חן היא בעיקר כזו שפריטיה יישארו בארון גם אחרי שיחלוף ענף השיפון או הניוד. שמלת התחרה הזו, שעליה פינטזה הכותבת ביומיים האחרונים, תתאים גם לעונת החתונות 2012. וזהו סוד הקסם.