צילומיו של ג'וליוס שולמן, שתיעד במשך שנים את ההתפתחות הארכיטקטונית של אל-איי, מאוגדים בספר חדש שעושה חשק לחזור לסרטים השחורים-לבנים של הוליווד הישנה

את השדרות הארוכות של ניו יורק אנחנו מסוגלים לדמיין בעצימת עיניים, גם אם לא ביקרנו בה מעולם. אנחנו מכירים את בנייני המגורים שניצבים זה לצד זה כקוביות כהות, חלקם נותרו שריד לניו יורק נוצצת של עשורים קודמים, חלקם מאכלסים זוהמה אורבנית שרק בשנים האחרונות הולכת ומתנקה.

בלוס אנג'לס הסיפור אחר. כשאנחנו חושבים עליה מבחינה עיצובית, אנחנו מדמיינים את אחוזות הפאר הגדולות, שמוכרות לנו מעיתוני הבידור, כשבריטני ספירס או ג'ניפר לופז או כוכבנית אחרת, ירכשו אחוזה שהייתה פעם של מרילין מונרו ואולי קצת אחרי של בט מידלר, או בראד פיט, או סטיבן שפילברג, אנחנו נדע לקרוא על מספר החדרים המרהיב, על הנוף הנשקף מהחלונות הגדולים, על הירידות והעליות הפתלתלות של מולהולנד דרייב.

בספר חדש שיצא בארצות הברית, Julius Shulman Los Angeles: The Birth of a Modern Metropolis, איגדו שני עורכים וכותבים, סאם לובל מ"ארקיטקט ניוזפייפר" ודאגלס וודס, שהוציא בשנה שעברה ספר משלו על האדריכלות הקליפורנאית, את צילומיו של ג'וליוס שולמן, שתיעד במשך שנים את ההתפתחות העיצובית-הארכיטקטונית של לוס אנג'לס.

שולמן, דווקא יליד ניו יורק, נפטר לפני כשנתיים בגיל 98 והותיר אחריו אסופת צילומים ענקית, שמציגה את הוליווד בפרט ואת לוס אנג'לס כולה דרך חלונות בנייניה, הציבוריים והפרטיים. הוא תיאר דרך עדשת המצלמה את הנהנהנות הנוצצת של עיר הסרטים, את חיי הזוהר של שנות השישים ואת התפתחותה הכללית של לוס אנג'לס המודרנית, השקופה, הבנויה מתכת וזכוכית קרות. ועל אף הניסיון לשוות לעיר מראה לא מתאמץ, כאילו היא נבנית ומתנהלת דרך תושביה בטבעיות, היו שיתופי הפעולה של שולמן עם אמני אדריכלות (כמו פייר קניג, למשל) מבויימים עד הפרט האחרון.

עבודתו פורצת הדרך "בית לדוגמה מס' 22", שתיעדה את החיים בווילה שעוצבה עבור משפחת סטאהל על ידי קניג בשנות ה-60 בפאתי שדרות סאנסט, כחלק מפרוייקט ניסיוני של אחד ממגזיני האדריכלות, הפכה אותו לאחד הצלמים הנחשבים בתחום.

הפרוייקט שכלל 30 בתים לדוגמה שנבנו ברחבי לוס אנג'לס, ביניהם גם ביתו הפרטי של שולמן, שהפך למוקד עלייה לרגל ולבית המיועד לשימור, הונדס עד הפרט האחרון כמן ניסוי ארכיטקטוני של המגזין.

מבט חוזר על צילומיו של שולמן, שמאוגדים כאמור בספר החדש, אותו ניתן לרכוש ב"אמזון", גורמים לקנאה עזה במי שהיה שם לחוות את התפתחותה של העיר והפיכתה למרכז תרבות מודרני.

הצילומים בשחור לבן מעוררים געגועים לסרטים האילמים ולתור הזהב של הוליווד, לסטים בתוך חדרים מעוצבים בהם מהלכות שחקניות זוהר שיורשותיהן נדירות. דפדוף נוסף מחזיר את המחשבה לספרים ולסרטים שקראנו וראינו ועסקו בדור שרצה לעשות שינוי בהלך הרוח, להפוך את העיר מפורצת דרך בסרטים לפורצת דרך בחיים.

יש התרגשות עצומה בתמונה אחת של בניין קר, בשחור לבן, ובו מסתובבים אנשים באלגנטיות מבויימת. כי על אף הקור ולמרות בימוי היתר של שולמן, אחד הראשונים שהכניסו לצילומי ארכיטקטורה גם אנשים, משתקף דרך צילומיו עולם אמנותי שכבר לא מתקיים כאן, בעידן שבו כל אחד שמסתובב עם מצלמה דיגיטלית או מצלמת טלפון סלולרי, תופס את החיים שלנו, בבית, על המרפסת, בכניסה לבניין.