מעצבי פנים וחובבי שיפוצים כבר עלו על הרעיון הזה – לקחת מגרה ישנה ולהפוך אותה לאמצעי אחסון על הקיר. מפגש בין שידת אחסון ישנה ובין כל הדובונים שנאספו בחדר 

ממגרות למדפים. החדר של אמה. צילום: נ.סטרלינג

כשאמה נולדה גילינו שאנשים מאד אוהבים להביא דובונים, המון דובונים – אדומים, ורודים (בעיקר ורודים), צהובים, ירוקים וכאלו שהחליטו לשמור על צבע הפרווה הטבעי שלהם. החדר הקטנטן של אמה היה עד כה שמור בעיקר להחלפת חיתולים ולהלבשה לאחר האמבטיה או בבוקר – אבל הקטנה גדלה והיא כבר משחקת בגאווה בצעצועים הרבים שקנו לה ועד עכשיו נשארו יתומים (היא העדיפה לשחק בדיוק עם כל הדברים שאסור).

החדר קטן וכולל די הרבה רהיטים שאוחסנו בו לחודשים הקרובים לקראת הוספת חלק לבית שלנו – חשבנו על מדפים, על כוננית צרה ועל ארגזי צעצועים שיונחו על הרצפה. שקלנו גם לדלל את אוכלוסיית הדובונים, אבל הם הביטו בנו עצובים. כשחברה החליטה לוותר על שידת מגרות ישנה, החלטתי ליישם רעיון עיצובי שראיתי לפני כמה חודשים בבלוג של מעצבת ואז גיליתי שלא רק אני חשבתי על הרעיון הזה. כמה פשוט לקחת מגרות עץ, לצבוע אותן מחדש ולהעניק להן חיים חדשים בתור מדפים לקירות. ולא סתם מדפים – "מדפי נישה" – כמו שאומרים המדקדקים.

איך עשיתי את זה? זו ממש לא בעיה. לוקחים מגרות, מנקים וצובעים בצבע יסוד מתאים. (אצלנו זה היה לבן כמובן).

את פנים המגרות בחרתי לצבוע בשלושה צבעים ששולטים על חדרה של אמה – ירוק, צהוב וורוד. הצבעים שהשתמשתי בהם הם צבעי אקריליק המתאימים לצביעת עץ. קצת לקה ידידותית לסביבה מעל וכל מה שהיה צריך לעשות הוא לחכות שלאבא יהיה זמן ולבקש ממנו לקדוח חורים בבסיס המגירות ולתלות על הקיר. התוצאה לפניכם.

מגרות ישנות שהפכו למדפים צבעוניים. נ.סטרלינג

החדר של אמה. נ.סטרלינג