תהליך הבנייה של הבית שלנו אמור להגיע לשלבי הסיום שלו בשבוע הבא ואני מתרגשת. למעלה משנה וחצי של המתנה עד הרגע שבו אכניס את המפתח לבית משופץ וארגיש שזהו, נכון לעכשיו אפשר לנוח, לשים את הרגליים למעלה על הספה, להניח את הראש. אבל בינתיים, אני מתנחמת בעשייה קטנה לחלקים המבושלים היטב של הבית – החדר של אמה הוא היחיד שלמעשה גמור ומושלם.

כבר כמה חודשים שאני מחפשת ארון קטן לחדר של אמה, שבו אוכל לשים את המצעים שלה, בגדי חורף ועוד דברים. בבית עמדו בלי שימוש רב שני ארונות אמבטיה של אמבין שההורים שלי קנו לפני כמה שנים ואף פעם לא באמת שימשו לשום דבר. הם צרים וארוכים ויש בהם ארבעה מדפים ומגירה. כשמציבים אותם זה לצד זה הם מהווים ארון חמוד למדי.

הדבר הראשון שעשיתי הוא לשפשף היטב ולהסיר כתמים ומפגעים שעם הזמן נספגו בציפוי העץ. לאחר מכן צבעתי את הארונות בצבע בסיס לבן שבור של טמבור. צבעתי 2 שכבות של צבע בסיס ולאחר מכן, המשכתי עם צבע קרם מסדרת פוליאור של טמבור, על בסיס מט. סך העבודה לקחה מספר ימים, כדי לתת לכל שכבה להתייבש לה.

בכל ארון ישנו חלון עשוי פרספקס שהחלטתי לכסות עד ידי הדבקה של בד. את הבד קניתי לפני כמה חודשים ב-Etsy בחנות שאני מאד אוהבת וכבר ביצעתי ממנה הזמנה של בדים מספר פעמים לפרויקטים שונים.

את הבד הדבקתי כמו טפט, עם דבק רגיל. חיזקתי בצדדים היטב ונתתי לדלתות להתייבש במשך מספר שעות לפני הרכבת הארון מחדש.

התוצאה הסופית הייתה מרגשת מאד ותשמש לפחות לשנה שנתיים, בתקווה שליותר, למצעים ולשאר עניינים שלא היה להם מקום בשידת ההחתלה של אמה. ממש כמה ימים אחרי שהוצב/ו הארון/ארוניות במקום אמה התחילה לצייר ומרחה על בד הארונית צבע כחול. הדבקתי מעל הכתם שלא ירד את הפרפר הזה, עשוי לבד, שהוא למעשה בובת אצבע מאיקאה.

אגב, את הכסא הקטן שליד הארון בנה סבא שלי כשהייתי תינוקת והוא שימש אותי בילדותי. כמה נהדר לדעת שעכשיו הוא משמש את אמה.