ארבעה ימים עם ילדה חולה בבית מספיקים לכל אמא וחובבת DIY ממוצעת לגרד את הקירות ולחפש פרויקטים יזומים חדשים. זה מתחיל לאט, הידיים מבקשות להתעסק במשהו אחר חוץ מהחלפת חיתולים וניגוב אפים דולפים, האוזניים מבקשות להפסיק לשמוע את "בייבי טי.וי" או "הופ קטנטנים" ולהחליף את המוזיקה הזו במוזיקה של משיכת מכחולים ושפריץ של דבק.

ואז ראיתי את קופסת הוושי-טייפ שלי ואת הצבעים של מרתה, והכל נעשה קצת יותר רגוע.

אז החלטנו על פעילות יזומה פשוטה יחסית. בארון ה-DIY שלי חיכו כבר כמה חודשים ריבועי עץ שמשמשים לייצור שלטים לדלת. הכי פשוטים. אלו שקונים בחנויות יצירה. אמה קיבלה אחד בצורת לב, אני בחרתי משהו קצת יותר סטנדרטי – סתם ריבוע.

שלט לדלת עוד לא ממש היה לנו וזו הייתה הזדמנות להתחדש, לפחות לבינתיים, בשלט קטן שיכריז שכאן גרים בכיף הסטרלינגים. בעוד שאמה צבעה צביעה חופשית את השלט שלה והרשתה לעצמה למרוח גם את השולחן, הכסא ואת הלחיים החמודות שלה, אני צבעתי את השלט שלי בצבע אקריליק בגוון ירוק מנטה.

מאוחר יותר, לא היה מנוס מלהיעזר באוסף הוושי טייפ והמדבקות שהצטבר לו בקופסאות שלי. הוצאנו מיד את חבילת המדבקות וכתבנו בגאווה שהנה, כאן גרים ה-Stirlings.

עכשיו נשאר רק לעטר את השלט החגיגי עם קצת וושי טייפ. נבחרו שניים – האחד עם משולשים, הטרנד החם ברגעים אלו ממש בעולם העיצוב (בקרוב חשיפה! משולשים על קירות הבית!) ולצדו שני בגוון ירקרק עם נקודות מנטה טרנדיות לא פחות.

הם נמתחו, הודבקו והפכו את השלט שלנו לכזה שלא יבייש אף מכורת וושי טייפ (ואני ממש לא. אבל ממש.)

חובבי הקיטש חדי העין, כמוני, יבחינו בודאי שלא נקטנו הפעם בגישת ה"Less Is More" והוספנו גם לבבות,  כי אהבנו כל רגע בפעילות המשותפת הזו ומדובר בבית גדוש באהבה, תשאלו את כל מי שביקר אצלנו.

לא בטוח שהשלט הזה ילך איתנו במשך שנים, גם לא חודשים, אבל לרגע אחד בשבוע מאד עמוס ומעייף, היינו שתינו סתם ילדות שמשחקות בצבעים, בניירות ובאותיות וזה היה כיף ענק!

התוצאה הסופית על הדלת הירוקה. ולצדה, הלב שאמה צבעה בעצמה – הממ…גאווה!

הכסאות המנוקדות מצאו את מקומם. זו הייתה ההתחלה.