אני אוהבת פרויקטים שמתחילים בטעות, שלא תכננתי עליהם. ביום שבו פתחנו את ביתנו החדש למשפחה והזמנו את משפחתו של בעלי קיבלתי מתנה מחמי. כסא ישן שמצא בצד הדרך. הוא כבר מכיר אותי ויודע שאני אוהבת שיפוצים שכאלו. שני הכסאות המנוקדים ההם – הם תוצר של מתנה ממנו.

הכסא הגיע במצב מטופל יחסית, הצבע הקודם שלו – לבן מבריק הופשט על ידי בעליו הקודמים, הוא עבר ליטוש והיה מוכן לצביעה. גם המושב שלו היה במצב מצויין, בעליו הקודמים ריפדו אותו בבד ריפוד ורוד שכבר היה מלוכלך ודהוי ומעליו הצמידו בד שעוונית שגם הוא ראה ימים טובים יותר.

אז מה עשיתי?

צביעה: הפעם, למרות הנטייה שלי לרוץ ישר לארגז צבעי העץ העליזים, בחרתי דווקא בורנית בצבע אגוז, שתואמת לכמה מהרהיטים שהכנסנו לסלון החדש.

השתמשתי בורנית של טמבור – גוון אגוז (785-034), פחית קטנה ב-40 שקלים הספיקה לשתי שכבות. הגימור הוא מבריק ומצויין.

ריפוד: השתמשתי בבד שקניתי לפני מספר חודשים דרך האינטרנט, בחנות שנקראת בדים-דים. בד בסגנון רטרו בגווני טורקיז, כתום וחום. הבד הוא יחסית דק לכן השתמשתי גם בשכבת ריפוד קלה וקיפלתי את הבד לשניים לכיסוי מסיבי יותר. אקדח הסיכות הנאמן שלי עשה את העבודה קלה במיוחד.

וזהו, זה כל סיפור הכסא. סיפור ספונטני עם סוף, כך נדמה לי, לא רע בכלל. הכסא עומד על קיר מבואת הדירה שלנו ובינתיים מעלה בי חיוכים.