דווקא כשאני קמה מתקופה של חוסר השראה, זה קורה. בוקר אחד מתחיל בבשורה מרה. כזו שאת עוד לא יודעת איך תטלטל אותך. סבתא שלי הלכה לעולמה בגיל 91. היא נרדמה ולא קמה יותר. נפרדתי מפניה הרגועות והשלוות בבוקר יום שני שגרתי. לא ידעתי עד כמה שבעת הימים הבאים, ימי השבעה, ישפיעו עליי.

שהרי דווקא בלכתה התעוררו געגועים לילדות שלי תחת ידיה המחבקות, דווקא בלכתה נחשפו התכונות בי, גם הפיזיות, שדומות לה. נגלו לי בבהירות רבה. הבנתי כמה הייתה חלק מהילדות שלי, מהחיים שלי, מכל מה שאני וכל מה שאני מכירה. לטוב וגם לרע. דווקא בלכתה גיליתי עד כמה אני חייבת לה. לא ידעתי להעריך עד אז, לקחתי כמובן מאליו.

ימי השבעה טלטלו לא מעט שרירי בטן ונימים. הם היו מוזרים ודחוסים, משפחתיים מדי אבל מלאים ברגעים קטנים של הכרויות חדשות עם אנשים שהכרתי כל חיי ופתאום הכרתי מחדש. יצאתי מותשת עד כדי חוסר יכולת להגות מילה אחת כמו שצריך, אבל אמרתי תודה לה.

במהלך השבעה הסתובבתי בבית שלה, שכבר לא יהיה אותו בית, הצצתי על החפצים הישנים שלכל אחד מהם משודך זיכרון ילדות. מהרדיו הכחול על המקרר שהיה מנגן בבוקר מוקדם ועד למטבח שבו נרקח מרק הירקות האהוב שלה, הוא ריח של ילדות. ביום הרביעי הבאתי מצלמה לתעד חיים שקפאו עכשיו בבית שאני מכירה בדיוק מאז שנולדתי, ולא השתנה יותר מדי מאז. מאז ועד היום.

ואחרי כמה ימים, עם השבעה מאחורינו, הגיע הקיץ והכריח אותי לצאת מהבית. להתחבר למשפחה החיה שאיתי. סופשבוע שכולו מים היה חגיגה אחת גדולה. מים בשישי, מים בשבת. פעם קרוב לבית, פעם קרוב לבית שאליו נעבור בקיץ.

אני רואה את שמחת החיים של הפיצקית שלי תחת המים ואני מודה שגם ביום של 40 מעלות אני מעדיפה את הקיץ על גבי החורף, כנראה שהחלטתי. יסלחו לי המתנגדים חובבי הגשם.

הטיול למג'רסה נדחה לקיץ לא מעט פעמים במהלך השנה והוא מומלץ במיוחד בימים קרים ומהבילים, עם צל ברוב הפינות של נחל דליות ועם מים קרירים וצוננים, חלקנו לא מעט צחוקים בתוך המים, שמגיעים השנה ממש עד המותניים.

מחכה לקיץ הבא אז מתכננת לקפוץ למקום הנהדר הזה לא מעט, שיהיה אז רק מרחק כמה דקות נסיעה מהבית שלנו. אנחנו מתכוננים למעבר שיבוא בשלהי אוגוסט, בית חדש מעל הכנרת, אולי זמני אולי קבוע, מי יודע עדיין. מתרגשים ומלאים בבלבול ותחושה מוזרה, כאילו שכל החיים עומדים להשתנות בגלל המעבר הזה. ומי יודע עדיין.

במטבח ההשראה לאפות עדיין לא חזרה אבל תבשילי קיץ קרירים, עמוסים בירקות, הם הבחירה הטבעית. אני נהנית מהטיפול בכל ירק, נהנית להכיר מקרוב דברים חדשים, שילובים חדשים. מתכון של סלט אטריות אורז וירקות ירוקים נולד ביום חם ממש, באמצע השבעה על סבתא ומאז הוא לא נשכח מאיתנו. מושלם לימי קיץ מהבילים כמו היום הזה.

ואף מילה על שבועות. עוד הוגה לי מטעמים לבנים.

סלט אטריות אורז אדום וירקות ירוקים, הנה הוא בא. מה צריך ל-4 מנות?

חבילה אטריות אורז אדום (מכינים לפי הוראות ההכנה על האריזה ושוטפים במים קרים)

כוס שעועית ירוקה עדינה (טרייה או קפואה)

2 זוקיני פרוסים לגפרורים עבים

2 קישואים פרוסים לגפרורים עבים

1 סלסלה פטריות שמפיניון פרוסות

4 שיני שום פרוסות דק

1 בצל לבן פרוס דק

כף שמן קנולה

לרוטב:

גרידה מלימון אחד

מיץ לימון מלימון אחד

כף צ'ילי מתוק

כפית מירין

מלח ופלפל לפי הטעם

להגשה: מעט אגוזי קשיו קלויים

אופן ההכנה:

בווק רחב מאדים מעט בשמן קנולה את הבצל והשום, מוסיפים את הזוקיני והקישואים ומאדים עד שהם מזהיבים מעט.

מוסיפים את הפטריות וממשיכים לאדות עוד שתי דקות, עד שהן משחימות מעט. מוסיפים את השעועית הירוקה ומקפיצים במחבת עד שכל הירקות מתערבבים.

בקערה קטנה מערבבים את מרכיבי הרוטב ומוסיפים למחבת, מנמיכים את האש ומערבבים פנימה את האטריות. עד שהרוטב נספג בהן.

מעבירים לקערה, מצננים מעט ומוסיפים את אגוזי הקשיו.

לילות הקיץ החמים, הנה אנו באים.