כשאת גדלה במקום קטן, פורשת כנפיים ועוזבת ללא מעט שנים ואז חוזרת הביתה, את זוכה למשהו מיוחד במינו. מפגש מחודש עם אנשים שהיו פעם ילדים כמוך והיום הם בוגרים. זה מפגש די מטלטל, גם כשהוא מתרחש בחטף. אותם ילדים שאת זוכרת מבית הספר פתאום מבוגרים, הורים לילדים כמוך, וכל אחד מאיתנו בחר בעיסוק שנראה לך טבעי יותר או טבעי פחות. כזה שנרמז בהיותו ילד או הפך לחלום ולאהבה בחייו הבוגרים.

אני נהנית מאד לפגוש מכרים ומכרות מבית הספר התיכון, מהיסודי ואפילו מהגן שחזרו לאיזור או לעולם לא עזבו, והגשימו כאן את החלומות שלהם. חלק מהאנשים האלו, שהיום הם הורים לילדים כמוני, הופכים מחדש לחברים טובים, לאו דווקא על בסיס זכרונות הילדות אלא בזכות תחושת הקהילה של מקום קטן. לעיתים קרובות אני פוגשת אנשים כאלו, שלא הייתי חברה שלהם אז בתיכון, אלא רק מכרה חולפת, ומגלה את הקסם שלהם עכשיו.

הדבר הנעים ביותר והמרגש ביותר הוא לגלות מישהי שהכרת אז ומנקזת היום את כל הכשרונות שלה לחלום קסום אחד. כך במקרה של אביטל.

את אביטל אני מכירה מהתיכון האיזורי שבו למדנו שתינו, בכיתות מקבילות. חלקנו חברות משותפות והתראינו בבית הספר, אבל אף פעם לא ידעתי עד כמה היא מוכשרת באיור ובציור. עד שגיליתי אותה, בורסיה של עשר שנים ויותר קדימה (לא נגלה בדיוק), כ-Avitalos.

אביטל למדה אנימציה בבצלאל ופתחה בעמיקם, מקום מקסים במתחם יישובי אלונה, את הסטודיו שלה. משם היא מציירת, מאיירת, מעצבת ויוצרת בובות קסומות, שדמויותיהן מלאות אישיות, כך שנדמה שכל אחת מהן היא יישות אמיתית בזכות עצמה, עם אופי, עם צבע ועם אהבות וחלומות.

הבובות מהוות מחווה לעולם העיצוב והאנימציה היפני ואפשר לגלות בהן את אותן מאפיינים מתוקים של בובות הקוקשי המסורתיות, עם לא מעט חוצפה ישראלית בעיניים.

לצד יצירת הבובות, אביטל מאיירת ומדפיסה על בדים וחומרי גלם אחרים ויוצרת מוצרים מתוקים וצבעוניים (כמו שאני אוהבת) לילדים ולמבוגרים – מכריות דרך הדפסים ועוד פריטים לבית.

אתם מוזמנים להיכנס לעולם הצבעוני והמתוק של אביטל ואני בטוחה שגם אתם תתאהבו.

החנות של אביטל בEtsy

האתר של אביטל