חופשת הכתיבה שגרמה לי לפגוש את הפחד איך לזהות את הקול המשתק ולהמשיך לכתוב בכל זאת אני יושבת במרפסת החדר שהזמנתי במלון קטן ביישוב לא גדול

אחרי שכתבת – איך להתמודד עם פחד מחשיפה? השיחה החשובה הזו שאני עושה עם עצמי ועם הנשים שאני מלווה יש שיחה אחת שאני אוהבת לעשות עם

החיבור הטבעי בין כתיבה למדיטציה וכיצד הוא מאפשר לנו ליצור דיאלוג עם חסמי הכתיבה, הפחדים והקולות המשתיקים בפעם הראשונה שהקשבתי למדיטציה של טארה ברק, אחת המורות

בתוך תקופות יצירה ועשייה עמוסות, ישנו ערך רב בשיעמום מוגדר מראש. האם זהו תירוץ מוחלט לדחיינות או דווקא מתנה ליצירה? ואילו גבולות יעזרו להמשיך הלאה ולכתוב אחרי ששקענו לתוך הכורסה מול חתונמי?