לפני כמה ימים שוטטתי באחד האתרים האהובים עליי, האתר של Frankie Magazine. פוסט קצר של מאה מילים סיפר לי על Notperfectlinen, חברה משפחתית וקטנה מלטביה שעוסקת בייצור של פריטי טקסטיל לבית שהם מקומטים, צבועים בצבע גס, לעיתים תפורים ברישול מכוון. בקיצור, טקסטיל לא מושלם. נכנסתי לחנות ה-Etsy והתאהבתי.

אחרי כמה התלבטויות, לחצתי על כפתור ה"צור קשר" באתר האינטרנט של Notprefectlinen. על הצד השני של המייל הייתה סימונה, שאמא שלה היא זו שהקימה את החברה המשפחתית שהיום עובדים בה כמעט כל בני המשפחה. היא שמחה לענות על השאלות הנרגשות שלי ולספר לי על החברה הקטנה שמייצרת סינרים מתוקים, מפות, מפיות, שטיחים ועוד מוצרים.

"אמא שלי עבדה עם טקסטיל מאז שהייתי תינוקת. היא מהנדסת בהכשרתה, אבל אהבה להתמסר לתפירה, יצירה, עיצוב. גדלתי בין ערימות של בדים ושאריות ואני זוכרת מאז ומתמיד את הריח של בד חדש. זה ריח הילדות שלי", מספרת סימונה. היא מספרת שהיא עצמה למדה עריכת דין, ולאחר שהבינה שבכל סוף יום היא רצה הביתה במהירות כדי לעבוד עם אמא שלה, החליטה שזה הייעוד שלה.

"אנחנו משפחה קטנה של אנשים יצירתיים מאד. הבית עמוס בתחושה של יצירה ועשייה ושל אנרגיה חיובית. כשאנחנו מייצרים את פריטי הטקסטיל שלנו אנחנו מרגישים תחושה של קהילה. אנחנו מנסים לספק את התגובה שלנו נגד ייצור המוני של מוצרים. אנחנו לא מייצרים רק לשם כסף, אלא גם לשם למידה של כישורים, תשוקה, התחייבות וכנות".

חלק נכבד מהרווחים של notperfectlinen עוברים אוטומטית לקהילה. המשפחה תורמת מרווחי החברה למיזמים שונים בקהילה הקטנה והמקומית.

ולמה דווקא לייצר פריטים לא מושלמים?

"היופי של טקסטיל בעיניי הוא שהוא אינו מושלם", אומרת סימונה, "אם את מנסה לגהץ את זה, את תפספסי את היופי הטבעי של הבד. בדים צריכים להיות משומשים ולהתיישן. טקסטיל בעיניי הוא כמו נעליים מעור אנגלי משובח או שעון שוויצרי עתיק – כל הדברים האלו אינם חדשים אבל הערך שלהם גדל עם הזמן".

"את המוצרים שלנו אנחנו מייצרים תוך שימוש בצבעים טבעיים ופשוטים, תופרים תפירה קלאסית ופשוטה, בלי מכונות מתועשות ושומרים על צורות בסיסיות. אנחנו שמים דגש על חומרים טבעיים, בלי ריחות של מפעל ובלי תיפורים מוגזמים. ובלי גיהוץ".

סימונה מספרת על תהליך העבודה. "אנחנו לא ממציאים את הגלגל, אבל אנחנו מנסים כל הזמן לשחק עם העשייה, לנסות דברים שונים. בכל יום אנחנו מנסים משהו אחר. למשל, משאירים את הבדים תחת גשם קר בחוץ ובודקים מה קורה להם. גילינו שגשם קר יוצר בדים רכים יותר. לפעמים מנסים לשחק עם אור השמש על הבדים ולראות מה קורה. הצבע הופך דהוי מעט ויפיפה".

"בעוד חמש שנים", אומרת סימונה, "היא מקווה לראות את החברה צועדת קדימה, אבל נשארת משפחתית ואינטימית. "אנחנו סולדים בשקט נגד ייצור המוני ואנחנו אוהבים להפיץ את הבשורה של מראה ביתי ולא מתועש. זה מראה אמיתי וכן בעיננו. אנחנו לא מחפשים להפוך את המשפחה הקטנה שלנו ואת העסק למשהו עצום, זה לא מתאים לאופי שלנו, אבל נשמח שהפריטים שלנו יהיו בחנויות קטנות, ברחובות עתיקים וקטנים, בכל רחבי העולם. כל תייר יוכל למצוא פריט ייחודי לעצמו".

ויש למשפחה חלום קטן נוסף. "אנחנו רוצים לגדל פשתן. יש לנו שטח אדמה קטן שיכול להיות נהדר לגידול פשתן משלנו. אני לא יכולה לחשוב על חלום מרגש יותר מאשר לגדל את הפשתן ולהכין ממנו את המוצרים שלנו. זה ליצור את המוצר שלנו מאפס עד לשלב שהוא מגיע ללקוח, באופן מקומי ולא מתועש".

 לנסוע ללטביה, עכשיו. כי בא לי את הכל.