ביום שישי האחרון, בדיוק כשהמבול תקף את המושבה הקטנה שלנו וגרם לנו להכריז רשמית על פתיחת ארון בגדי החורף, נכנסנו לאוטו עם כל הפק"ל: צידנית אוכל, תיק הטיולים שלנו, תיק בגדים ללילה אחד והמון מטריות. טיול חורף לגליל המערבי, עם עצירה בקיבוץ אילון לשנת לילה וטיול ספונטני בטבע, כפי שיותיר לנו מזג האוויר. הטיול הספונטני הוביל אותנו ליער גורן ולשבילי פארק אדמית לטיול קצר אבל בלתי נשכח.

יצאנו לגליל המערבי בלי יותר מדי הכנות. בדרך כלל אנחנו יושבים ומתכננים לאן ניסע, בוחרים מסלול חלופי למקרה של מזג אוויר לא נעים/עצלנות תוקפנית במיוחד/עומס מטיילים. בגלל מזג האוויר המעורער החלטנו לשנות כיוון ולבחור דווקא באפשרות הספונטנית, נסענו לכיוון הגליל בלי לדעת מה יביא יום, ולילה, ועוד יום.

בשבת בבוקר, אחרי לילה של סופות רעמים וגשם שוטף (אבל ציורי משהו!), השמש הגיחה מעל קיבוץ אילון וגילתה לנו שאפשר לצאת לדרך.

פארק אדמית נמצא בקצוות המערביים של הגליל העליון, לא רחוק מראש הנקרה וכעשרים דקות נסיעה מנהריה. העליה המפותלת אל אדמית מגלה לאט לאט את הקסם של המקום, עוד לפני שנכנסים פנימה אל אחד המסלולים שאפשר לבחור בתוך הפארק.

כביש פתלתל ומפותל כמו שרק הצפון יכול להציע צופה על יישובי הגליל המערבי ושולח רמזים למערות ולנקיקים, לסלעים ולשמיים חשופים עם כל צבעיהם. למרות הנסיעה המפותלת, ההגעה קלה ויש מספר חניונים ונקודות עצירה, בהתאם למסלול שבוחרים.

אנחנו בחרנו לצאת למסלול למערת הקשת, שנמצאת על הצוק וצופה אל הנוף הגלילי. זהו מסלול אחד מתוך כמה שמוצעים בשמורה, אבל בחרנו בו בעיקר כי הוא מתאים ליום חורפי עם סיכוי (גדול) לגשם ובגלל שהתאים לילדה בת שנתיים וחצי שאוהבת לצעוד בטבע.

המסלול אורך כחצי שעה ונערך בשביל מסודר (עם גישה לנכים) שהוביל אותנו לאורך הצוק אל המערה. בדרך נחשפים לכל פלאי תחילת החורף, ברושים ירוקים, עצי אורן, פרחי סתיו, ריחות של תבלינים שמגיעים משיחי הרוזמרין והזעתר שצומחים פרא במקום.

בסוף המסלול, על הצוק, נחשפים לקסם של הגליל. התצפית המדהימה שמתגלה אחרי כמה פיתולים בשביל היא משהו שאי אפשר לתאר במילים, היא כזו שגורמת לך להרים שתי ידיים באוויר, לפרוש כנפיים, להיזהר שלא לעוף על אמת, אלא רק להנות מהאוויר הנקי כל כך ומהירוק שנשקף מכל זווית.

גם ביום מעונן כמו זה שהביאה איתו השבת האחרונה, רואים את איזור ראש הנקרה וחופי הים הסמוכים, את כל איזור הגליל המערבי ואפילו את הרי מירון במזרח. כל מה שנותר הוא להתיישב על אחד הסלעים ליד המערה הגדולה שמתחבאת בצד ולהתמכר לתחושה שרק אתם כאן, עם הטבע, ושאף אחד אחר לא יגנוב לכם אותו. זו הרגשה שאיתה שווה להתחיל שבוע חדש.

מסלול מערת הקשת הוא מסלול נהדר עם ילדים קטנים, בעיקר ביום מעונן אבל בטח ובטח ביום בהיר ושטוף שמש. ההליכה קלילה ובדרך אפשר לשחק משחקי גילויים, כמו שאנחנו קוראים להם. מגלים פרחים חדשים, מסתכלים למטה על האדמה ומבחינים בנמלה או שבלול או צמח חדש שבדיוק מתגלה, משחקים תופסת עד התחנה הבאה במסלול ועוצרים להתפעל מהנוף.

כשמגיעים למערה, אפשר לעצור לפיקניק קצר על אחד הסלעים ולא לשכוח לנקות אחר כך (לצערי, הדבר היחיד שגורע מיופיו של המסלול הזה הוא עטיפות האוכל והלכלוך שמפוזרים פה ושם וזה כל כך חבל).

מסלול מומלץ, בסתיו, בחורף, באביב ובכלל. עוד פרטים אפשר למצוא באתר של קק"ל

על מלון המטיילים המצוין בקיבוץ אילון ועל פארק גורן, היער השני של הטיול שלנו, אספר השבוע בפוסט נפרד, בעיקר משום שהתמונות מדברות בעד עצמן ויש כל כך הרבה מהן.