מהו ליווי תהליך כתיבה?

סיפור על חלומות ואיך הם מתגשמים

בבוקר אחד לח מאד של אוגוסט, לפני שנה, קיבלתי הודעה מרויטל שאותה הכרתי כשהשתתפה בקורס כתיבה שהעברתי שנה קודם לכן. "נועה, משהו קורה לי", היא אמרה ושמעתי מעבר לקו את המבוכה שלה, אולי חיוך. "אני מרגישה שבא לי לכתוב ספר ילדים".

אחר כך השיחה תפסה קצב אחר. "יש לי כבר את העלילה, אני יודעת על מה אני רוצה לכתוב, יש לי גם מסר. אני ממש מרגישה שהסיפור מוכתב לי מלמעלה", היא אמרה במהירות ואז שוב האטה. "אבל אני צריכה אותך. לא יודעת מה זה אומר שאני צריכה אותך, ומה את עושה עם זה, אבל אני מרגישה שאני צריכה את הליווי שלך".

השיחה הזו הובילה לתהליך ליווי ארוך שבסופו יצא השנה לאור ספר הילדים שכתבה רויטל ואנחנו ממשיכות לבנות את המומנטום בדרך לפרויקט חדש, ספר על חייה שלה, שהרגישה שנים רבות שתרצה יום אחד לכתוב.

זו אחת מתוך שיחות רבות שמתחילות עם אותה השאלה – מהו ליווי של תהליך כתיבה? מה אנחנו עושות שם ביחד? החלטתי לענות על כך בטקסט הזה.

בכמה שורות:

ליווי תהליך כתיבה (או יצירה, כיוון שכמאמנת תהליכי יצירה בהכשרתי – Creative Coach – אני מלווה לעיתים גם אמנים ויזואליים, מוזיקאים ויוצרים מתחומים אחרים) מאפשר לכותב להתמודד עם המשוכות שמגיעות תוך כדי הכתיבה ולפתור ביחד אתגרים וקשיים מקצועיים, רגשיים או מנטליים שצצים תוך כדי תנועה. זהו תהליך שבין היתר מאפשר לקחת אחריות על שגרת הכתיבה, להתהלך בה בקלות וברמה הרגשית, להתמודד עם חסמי הכתיבה המופיעים בדרך.

במקרה הספציפי שלי, אני ממלאת תפקיד נוסף נוסף. הכובע של כותבת, עורכת ומלווה כותבים מסייע לי גם לתמוך ולמצוא פתרונות ברמת הטקסט עצמו: מבנה הספר/הפרויקט, המסר, הרעיונות המשתלבים בתוכו, הניסוח וכדומה. 

אני מתייחסת לתהליך כתיבה בהקשר לכמה "מוצרים": ספר, כתיבת הגישה העסקית/המקצועית/הטיפולית, כתיבת תוכן לתוכנית, סדנה או הרצאה וכל יצירה אחרת. יש לי לקוחות שבוחרות להיעזר בשירותיי הנ"ל גם להתמודדות ותמיכה בכתיבה עבור העסק. 

אלו כמה מהעקרונות המנחים אותי במהלך הליווי:


להכיר כל אחת ככותבת אינדיבידואלית

אם את קוראת אותי כאן ובמקומות אחרים את יודעת שקשה לי עם נוסחאות. לא משנה עד כמה הכעסתי את יועציי העסקיים שביקשו שאכניס את שירותיי לקופסאות מסודרות וכלליות, התהליך הוא תמיד אישי, אפילו אינטימי.

הוא מבוסס קודם כל על הקשבה, הכרות ולמידה על הרגלי הכתיבה של כל אחת. חשוב לי להבין מהן המחשבות הרצות לה תוך כדי שהיא כותבת או לא כותבת ועל הדברים המעסיקים אותה תוך כדי כתיבה ולמצוא עבור כל אחת את הפתרונות היצירתיים שיעזרו לה להתקדם.

שרונה, שאותה ליוויתי בכתיבת ספרה "חמשת המפתחות לחיים בתקווה", המבוסס על שיטה שהיא מלמדת, כתבה את ספרה תוך חודש וחצי בבטחון מלא. כל משימה שנתתי לה בוצעה במהירות שיא ומתוך משימתיות ותחושת הגשמה ברורה.  

בלילות שבהם התחברה לכתיבה, שלא הייתה הנחלה הטבעית שלה כשהתחלנו, עברה על הרעיונות והמשימות שנתתי לה וסימנה וי. הייתי נוכחת כדי לשים זרקור דווקא על זמן עיכול שיאפשר לבחון האם מה שנכתב בלילות האינטואיטיביים תואם את מה שרצתה לבטא מלכתחילה (לא תמיד, ולכן היינו צריכות לעצור ולדייק). הליווי שלי שמר עליה מכתיבה טכנית מדי. דיברנו על המקומות בהם יש צורך בביטוי כתוב לרגש ואולי לחשוב רגע מה המסר הסופי.

ורד הייתה צריכה זמן ולקחנו את הזמן. פסקה אחר פסקה במשך שנתיים (אנחנו עדיין שם). הליווי שלי, במקרה הזה, התבסס על הצורך בתמיכה רגשית. ורד הרגישה שהיא מנפצת תקרות זכוכית שהיו שם מאז שהייתה בת 20 ויצאה מהבית שבו גדלה.

היא רצתה לשפוך, לספר, לכתוב את סיפור חייה קודם כל לעצמה, אבל בכל פעם שניגשה לכתיבה הרגישה כל כך לבד. המשימה שלי הייתה לבנות עבורה את הבטחון בסיפור ובכתיבה שלה, לדברר אותה לפני שהיא כותבת כדי שתדע איך להתחיל ולבנות עבורה מנגנונים תומכים, להיות שם גם בתור מי ששומעת את הסיפור לפני שהוא נחשף לקוראים רבים ומחזקת, מהדקת ומסייעת למצוא תשובות לדילמות. השיחות שלנו נגעו בסיפור, ברגשות שהציף ובפתרונות שיאפשרו לבטא אותו החוצה, לאט לאט.

השאלות המכוונות, העבודה מול ועם חסמי הכתיבה, בניית הרצף והתבנית של הפרויקט, יצירת שגרת הכתיבה – כל אלו, ומשימות רבות נוספות שמלוות תהליך כתיבה, משתלבות בליווי בהתאמה מלאה לאדם שמולי. למי שהיא קודם כל כאדם וכיוצרת.

לאפשר גמישות תוך חקירה

אני גמישה. ואז, הכותבת גמישה עם עצמה. המסגרת יכולה להיות "מההתחלה ועד הסוף" או כשמרגיש שצריך. היא יכולה לכלול התכתבות יומיומית, באמצעותה אני תומכת דרך המייל כדי לשאול איך עברו שעות הכתיבה האחרונות או פשוט מקשיבה לתחושות שעולות או פגישה שבועית/דו שבועית/חודשית קבועה בה הכל צף.

באוריאנה, שהגיעה אליי כדי שאעזור לה לחזור ולכתוב בקביעות על המקצוע שלה, תמכתי כדי לצאת ממחסום כתיבה ארוך מאד ולחזור לכתוב אחרי המון שנים. הגדרנו מראש את שגרת הכתיבה שלה והיא בחרה יום אחד בשבוע שבו היא כותבת טקסטים לבלוג, לרשתות ולפיתוח תוכניות ההדרכה שלה.

למרות שהפגישות שלנו התקיימו אחת לשלושה שבועות, התכתבנו במייל לפני ואחרי אותו יום בשבוע כדי ליצור לה מסגרת תומכת בשעות האלו. היא ידעה שאני זמינה לכל שאלה ודיווחה לי איך היה לה. כשעלו אתגרים או מצאה את עצמה מתקשה, התייחסנו אליהם מיד – דרך תרגיל כתיבה, שיחה קצרה וכו'.

לעומת אוריאנה, עם נוגה אני נפגשת אחת לשבוע באופן קבוע, והיא מגיעה אל הפגישה עם הנושאים שהעסיקו אותה לאורך השבוע ואליהם אנחנו מתייחסות בפגישה. בין לבין היא כותבת, שולחת לי את הטקסט ומתקדמת עד לפגישה הבאה.

כל האמצעים כשרים

אני פוגשת נשים שמתקשות להתחיל לכתוב – כל מטרה או פרויקט יצירתי – בגלל סיבות טכניות כאלו ואחרות. אין מקום לכתוב, קשה להקליד, קל יותר במחברת וזה יוצר עוד עבודה ועוד ועוד.

אני מאמינה שכל האמצעים להתפתח דרך הכתיבה כשרים ולכן אנחנו בוחנות כלים שונים ומוצאות את מה שנוח. אלינור הקליטה לעצמה את הטקסטים שרצתה לכתוב ורק אחר כך הקלידה אל המחשב. דליה הייתה שולחת אליי צילומים של טקסטים שכתבה במחברת מדי יום והפכו לספר "בחזרה אל הלב" שיצא לאור השנה. אורית הייתה צריכה לנקות את חדר העבודה מתיקי מסמכים, ניירת וספרים כבדים לפני שהצליחה לכתוב.

בתוך תהליך הכתיבה, אני שמה דגש על כך שבסוף מה שחשוב הוא שאנחנו כותבות ומתקדמות וההעדפות הטכניות שלנו מתגבשות תוך כדי תנועה. הכל מותר.

בין שלושה ממדים – תוכן ותחושה

שלושה ממדים באים לידי ביטוי בפגישות הליווי.

האחד הוא התייחסות לתוכן – למבנה, לסיפור, למבע הרגש, לשאלות פתוחות שהכתיבה עוררה ברמת התוכן.

השני הוא ברמה הפרקטית – בניית שגרת הכתיבה, יצירת הרגלים מסביב ליצירה, התמודדות עם תקופות שבהן יש יותר מדי משימות.

השלישי הוא הנושא הרגשי – החסמים מתפתחים תוך כדי – החשש לצאת לדרך, הצורך הזה בחיזוק מבחוץ תוך כדי תנועה, שלעיתים מעורר תחושות של ביקורת לא מוצדקת (מה שקרה לדפנה ששיתפה סופר, ידיד טוב, אחרי שכתבה טיוטה מאד ראשונית לפרק הראשון שלה וחטפה ביקורת לא פשוטה ששיתקה אותה), שיפוט עצמי על הקצב ועוד ועוד. אצל כל אחת מתבטאים חסמי היצירה בדרך שונה ובמינונים אחרים.

כשאנחנו כותבות או יוצרות מתגלה מולנו תמונה שבמקרים רבים מציגה בדידות גדולה. הכותבת שיושבת מול המחשב או הדפים ומנסה לכתוב, תוך שצצות כל התחושות המוכרות. היזמית, היוצרת, המורה שרוצה לשתף בידע ובערך שלה, אבל מגלה שהיא לבד עם כל הרעיונות ומרוב שאלות פתוחות היא לא יכולה להתקדם.

ליווי בתהליכי כתיבה הוא המסגרת התומכת שבה הבדידות מופגת, הרגשות מקבלים תוקף ועבודת צוות פותרת אתגרים וקשיים ומובילה לפתרונות יצירתיים ולהמון בהירות. ולבסוף, נולד משהו.

"זה אשכרה קורה", רויטל אמרה בפגישה שלנו אחרי שבחרה מאייר לספר הילדים שכתבה. בסוף, זה אשכרה קורה.

מזמינה אותך לכתוב לי, לשאול שאלות ולשתף בהרפתקאות הכתיבה שלך.