"אם את לא יכולה לנצח אותם, הצטרפי אליהם", כך אומר, אולי בגרסה קצת יותר מהודקת, המשפט המפורסם. כשמדובר במאבק העיקש שלנו מול חסמי הכתיבה, אלו שמונעים מאתנו לבטא את עצמנו דרך המילים, אני ממליצה על טקטיקת לוחמה של "הפוך על הפוך". דווקא לכתוב.

בין אם את כותבת לאורך זמן או עושה את צעדיך הראשונים יד ביד עם המקלדת. בין אם את חולמת להוציא לאור את סיפורך האישי או לכתוב באופן קצת יותר זורם, אישי וסיפורי את מסריך השיווקיים, ייתכן שאת מכירה את הסיטואציה הבאה.

את יושבת מול טקסט שהתחיל את דרכו אבל עוד לא יודע לאן הוא הולך. את קוראת ומבינה שאת לא יכולה להמשיך. משהו עוצר בעדך. בדרך כלל, זו איזושהי יישות – דמיונית ואפילו אמיתית – שמדברת אליך ואומרת "רגע, מה קורה פה? את? כותבת?".

ואחרי שאת בודקת שאין אף אחד בחדר ואת מנסה לחזור לכתיבה, את שומעת אותה שוב. "זה לא טוב, את לא אמורה לכתוב, את לא מספיק טובה", היא ממשיכה ולא מוותרת גם על ה"אף אחד לא יקרא את זה" הכה מעודד.

לסיטואציה הזו מתחברים פחדים, הם חסמי הכתיבה שעוצרים בעדך להמשיך, לכתוב, לזרום עם הכתיבה וללחוץ בקלות על כפתור הפרסום.

אלו חסמים שמדברים על חוסר השלמות של הטקסט שלך, על הביקורת שתקבלי עליו, על החשיפה שאולי לא צריכה לקרות, על "מה יגידו" ו"מי יקרא".

היום אנחנו עוטות שריון וציוד לוחמה – מחברת ועט או מקלדת ומסך –  ויוצאות לקרב נגד הקולות האלו, דרך הכלי הכי נפלא שיש – הכתיבה עצמה.

תרגילי הכתיבה שלפנייך הם הזדמנות להשתעשע עם הכתיבה ועל הדרך לנצח את החסמים. לכל אחד מהבולטים מהם, רקחתי עבורך תרגיל מהנה שבו קצת תתחברי לעצמך וקצת תילחמי בקולות, או לפחות תשימי אותם על "מיוט".

תרגיל כתיבה 1: המבקרת הפנימית שלך

המבקרת הפנימית היא הקול הזה שיושב לך בבטן ואומר בכל פעם מחדש שאת לא מספיק טובה. בין הנושאים הכי פופולריים לשיחה איתה תמצאי את: "את לא יודעת לכתוב", "זה לא מספיק טוב" ו"מה זה? אף אחד לא יקרא את זה!".

זה הזמן להילחם בה עם שאלות חריפות ולכתוב עליה ולה.

קחי דף ועט או פתחי קובץ חדש במחשב. עני שם על השאלות הבאות:

מי היא המבקרת הפנימית שלי? תארי אותה לפרטי פרטים, כולל מראיה המצודד, ריח הבושם שלה ואיך היא שותה את הקפה שלה.

למה היא כאן?

ממה היא מגנה עליי?

ומה יקרה אם היא תלך?

 תרגיל כתיבה 2: חשיפה במינונים קטנים

הפחד מחשיפה אישית פוגש לא מעט נשים שרוצות להתחבר לקהל שלהן, אבל לא מרגישות חופשיות לשתף בתובנות אישיות. חשוב לי להגיד שחשיפה בעיניי היא לא לספר את סיפורי הילדות קורעי הלב, את סיפורי הפרידות והכאב, או כל סיפור אחר – טראומתי או לחילופין הומוריסטי אך אישי מדי – שנחקק בזכרונך.

כשאני מדברת על חשיפה, אני מדברת על עולם התוכן מסביבך. על התובנות שלמדת מהדרך שלך, האנשים שפגשת ונתנו לך השראה, ספרים, סרטים ומוזיקה שעושה לך טוב וגם סיפור אישי, כשהוא רלוונטי למסר ורלוונטי לקהל שלך.

אם את מפחדת מחשיפה אישית, בואי נתחיל במינונים קטנים, בואי נתחיל בטעימות.

תארי סיטואציה חברתית בה את פוגשת אדם כלשהו לראשונה – בליינד דייט, פגישה פרונטלית עם חברה וירטואלית או כל פגישה אישית אחרת.

מה תספרי לו על עצמך? מה הוא ישאל ואיך תעני לשאלות שלו?

תרגיל 3: כתיבה מלוכלכת

אחד החסמים הכי גדולים בהקשר לכתיבה הוא הפחד מטקסט או פרסום כלשהו שאינו מושלם. אנחנו מפחדות ממצב שבו מישהו יקרא אותנו ויחשוב שמה שכתבנו נורא ואיום, אז אנחנו מחפשות שלמות שבדרך כלל לא קיימת.

גם סופרים גדולים מוצאים את עצמם חוזרים לספר שפרסמו (וזה יכול להיות ספר שזכה בפרס יוקרתי או כיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס) ומחפשים את כל הנקודות שלא נראות להן שלמות. רובם יודו שאם היה להם עוד צ'אנס, היו חוזרים בנקודת הזמן הזו לשולחן הכתיבה וכותבים מחדש.

כדי להיפרד קצת מתחושת ה"אני לא כותבת מושלם", ננסה לכתוב הכי מלוכלך שיש, עם פגמים, לא בדיוק אבל בערך, ולשחרר את המסר לאוויר העולם.

בחרי נושא וכתבי עליו טקסט קצר, תני ליד להוביל אותך לתוך כתיבה אינטואיטיבית לגמרי. אחרי שתסיימי לספר את הסיפור, קראי אותו פעם אחת בלבד אך אל תערכי בו שינויים. אם את לא רוצה לפרסם אותו, שלחי אותו לחברה טובה, רצוי אפילו שתיים, וקבלי ממנה פידבק כן.

צפירת הרגעה: הנאמר בפידבק פחות חשוב לתרגיל הזה ואת מוזמנת להתעלם מהנכתב כתגובה או הנאמר לך בעל פה. מה שחשוב כאן היא היכולת לקחת שאיפת אומץ קריטית, לשחרר את המילים החוצה אל האור ופשוט לכתוב.

תרגיל כתיבה 4: לקום וללכת

תקיעות בכתיבה היא עוד חסם מוכר. אנחנו מתחילות לכתוב טקסט, משלימות את הפסקה הראשונה ו…נתקעות. אנחנו חוזרות אל הפסקה הזו שוב ושוב ושוב, מלטשות, משנות, אבל עדיין תקועות.

תרגיל הכתיבה שלפניך יעזור לך ליצור טקסט שנכתב לגמרי אינטואיטיבית מהבטן ולחזור אליו עם פרספקטיבה חדשה, שתמנע ממך לבחוש בקלחת הפסקה הראשונה.

כתבי סיפור קצר על עצמך – בכמה שורות.

התחילי דווקא מאמצע הסיפור וכתבי אינטואטיבית את הסיפור, כשאת עוברת מהאמצע לסוף ורק לאחר מכן מגיעה לכתוב על נקודת הפתיחה של הסיפור. דמייני שלוש נקודות – נקודת האמצע של העלילה, הסוף ונקודת הפתיחה.

נתקעת? הנה עוד פוש. לאחר שתסיימי, הניחי לדף או שמרי וסגרי את הקובץ במחשב. חזרי אל הסיפור כעבור יומיים.

 

אני מאמינה בתרגול ובהתאהבות בכתיבה. אני חושבת שכל אחת יכולה לנסות, להתנסות, לשחק, להשתעשע ובעיקר ללמוד לקחת את הכל בפרופורציות הנכונות.

תני לעצמך לראות את הצדדים הטובים של הסיפור – השיתוף עם הקהילה שלך, ההזדמנות לבטא את מה שיושב לך בתוך הראש, בלב או בבטן והיצירתיות שמגיעה כשאת יכולה לכתוב – ואפילו נהנית מזה.

עוד כמה כלים לכתיבה:

איך לכתוב יותר ובלי להיתקע באמצע? הרחבתי על הסוגייה במאמר מיוחד

למה כן לכתוב ולמה לא ואיך זה מתקשר לפתק בארנק? כאן תגלי את הסוד

השיעור הראשון בקורס הדיגיטלי "מתחילות לכתוב" מעמיק את הדיון על חסמי כתיבה – הצטרפי במחיר חורף מיוחד