העלייה לרמת הגולן, מכל כיוון שלא תבחרו, רצופה בחודש האחרון בשלטים מגרים במיוחד המבשרים על קטיף עצמי – דובדבנים, תותי בר, גם אוכמניות (טרם פגשתי). לחובבי פירות יער כמוני תקופת הקטיף היא תקופה משלהבת במיוחד. לחובבי טיולים – גם כן כמוני – התקופה הזו היא תקופה מלאת ניגודי נוף.

בשנה שעברה הבטנו בשלטים שמבשרים על בואו של קטיף הדובדבנים ותכננו להגיע ולחטוף לנו את פירות היער המגרים, אבל משהו בתוכניות השתבש ועד השבוע האחרון של הקטיף לא הצלחנו להגיע. השנה תכננתי בקפידה ולא היה צ'אנס לפספס.

חודש וחצי לפני מעבר לצפון, בערך 20 דקות מהנקודה שבה טעמתי דובדבן גדול ועסיסי ישר מהעץ, הבית מלא בקרטונים ריקים ובאריזות סגורות של דברים שמשאירים מאחור. המראה העצוב-שמח הזה, שלב הביניים המעיק הזה בתהליך מעבר דירה, גרם לי לקחת שבת אחת ולהתרחק עד הגולן. לממש אהבה שהתפספסה בשנה שעברה.

איזה יופי זה קטיף בגולן. ניגודים על גבי ניגודים.

מצד אחד קטיף משמעו עצים ירוקים עמוסי פירות אדומים, סגולים, כתומים. מצד שני השטחים הזהובים שחורכים את אדמת הגולן בקיץ, רצופים בעשבייה עייפה וצהובה, מנוקדים מדי פעם בעץ ירוק שלא ברור איך הוא שורד את החום של יולי.

אני אוהבת את השינויים שעוברת האדמה, ברמת הגולן ובכלל, בכל ימות השנה. עוקבת אחרי השינויים האלו חודשים ארוכים, גם שנים, בעצם מאז שהתחלתי לאהוב צילום. אני נהנית לתפוס אותם במצלמה. אני נהנית להביט. לבחון. למצוא דרדר סגול בתוך משטח צהוב שרוף, לאתר לבלוב ראשון של חצבים. להתאהב בשדה שהוצף פרגים וכלניות.

הפעם הפניתי את המצלמה אל עצי הדובדבן ב"חוות הסוס והדובדבן" שבמושב אודם, אחת הנקודות הצפוניות, המרוחקות וגם האהובות עליי ביותר על המפה.

אודם הוא מקום שיש בו גם לבד וגם ביחד וגם שקט וגם אינספור ניגודים מעניינים. שני סופי שבוע ברצף באודם ואני מוכנה עכשיו לגמרי למעבר, מלאה בכוחות ממקום שבו השלווה מתגלמת גם באוויר הצח, בשקט, במשעולים הירוקים שבתוך המושב הקטן ומחוצה לו.

זו הייתה הזדמנות להתנסות בעוד עשייה, צילום וידאו, לתעד את הצבעים היפים של המקום ולהוסיף לכך תנועה. לפניכם סרטון קצר אבל מתוק-חמוץ, כמו דובדבן בשל, שכל כך נהניתי לצלם. בוסריותו היא בוסריותי, אבל נעים לי להציג אותו כאן בבלוג ומקווה ליצור עוד כאלו.

תיעדתי קטיף נהדר שבו הפיצקית הסתובבה בין העצים, קטפה והניחה בסלסלה, זללה עד אין קץ (טוב, גם חבורת המבוגרים שאיתה)

נותרו עוד כמה שבועות ספורים, אולי אפילו פחות, עד שעצי הדובדבן ייוותרו יתומים אך יפים ויתחילו עוד מחזור חיים עד הקיץ הבא. אל תוותרו על מפגש ישיר עם דובדבן טרי, ישר מהחקלאי, שטעמו אינו מזכיר ולו לשנייה את הטעם של הדובדבנים שאנחנו רוכשים בהון תועפות רב בחנות.

מהדובדבנים לא הכנתי מאפים או ריבה, אלא העדפתי אותם בגרסתם הטרייה והנהדרת.

ארוחת בוקר פשוטה ויומיומית:

חצי כוס גרנולה ללא סוכר

חצי כוס דובדבנים טריים מגולענים וחצויים.

תפוח ירוק חתוך לקוביות קטנות

4-5 שקדים שלמים עם הקליפה

4-5 אגוזי לוז טבעיים

חצי כוס חלב שקדים לא ממותק

כף סילאן

אופן ההכנה:

בקערה קטנה מערבבים את כל המרכיבים היבשים עם הפירות.

מוסיפים את חלב השקדים ומערבבים מעט. מעטרים בסילאן וזוללים.