כמעט חודשיים בלי לכתוב מילה. לא מתכון, לא תיאור מצב. את הזמן הזה ביליתי בעריכת מילים של מישהו אחר, עבודה קשה ומבולגנת, פרויקט מבולבל. פרויקט של טעמים חדשים, כך נהגה לו ספר בישול בעריכתי, לא שלי. אולי פעם.

כל הדברים שאני אוהבת.

כתיבה. צילום. יצירה. חיים יפים. תיעוד. לא מעט אני חושבת על הבלוג הזה ומה אני רוצה ממנו. את זמן הפסח לקחתי לחשוב בדיוק על כך.

יצאתי עם מסקנה. זהו מעין תיעוד של מעשים והתנסויות וחוויות. במטבח, בפינות היצירה, בלעשות לנו בית. זה גם תיעוד אישי, משהו שהוא שלי. לא רוצה לשנות את זה, להפוך גדולה מדי, בחוץ מדי. רוצה שמי שקורא כאן ייכנס פנימה לתוך הבית שלי, המחשבה שלי, הרעיונות שלי. זה הכר הנעים ביותר לתיעוד מסוג זה.

האביב. זמן התחברות. חתונה משמחת.

האביב גם הוא הגיע בזמן הזה, בינתיים רק שלח רמזים קטנים להתחדשות. יצאנו מקפאון החורף החוצה, לטייל, לספוג קצת התחדשות בצבעי חרדל שמופיעים בכל פינה, בפריחתו של כליל החורש, בירוק שמלווה כל דרך וכל שביל. רגע לפני שחג החירות הסתיים והאביב נפתח רשמית, חזר לו החורף ונתן אקורד סיום לחג שבו בפעם הראשונה אחרי חודש וחצי נגעתי שוב במקלדת כדי לכתוב מילים משלי.

רוצה לספר אחורה. לפני חודש לערך קרה משהו מרגש במיוחד. אחותי הקטנה יעל התחתנה. זה קרה בערב קפוא של סוף חורף, במקום מקסים וירוק, ליד הנחל. התרגשתי כמעט (אבל רק כמעט) יותר ממה שהתרגשתי לפני חמש שנים, כשאני עמדתי ואחזתי את ידיו של הבנזוג ואמרנו – "לתמיד". זו הייתה החתונה היפה ביותר שהייתי בה. המשפחתית ביותר. השמחה ביותר. המרגשת מכולן. אחותי. להלן.

שבוע אחד לפני החתונה, יצאנו ארבע אחיות לחגוג לקטנה מכולן את מסיבת הרווקות שלה. איפה? בטבע, באביב, בשומקום. בפועל מדובר על פינת קסם של ממש, "סמדר בכליל", שם לקחנו בקתה לעצמנו, מול השקיעה של הגליל המערבי והתחברנו אחת לשנייה ממש מחדש, ככה באמצע השגרה שתמיד מונעת זאת.

לפני הבקתה, השינה, ההתחברות, ביקרנו את הטבע. שמורת בצת ואחר כך גם נחל געתון.

את רוב הזמן בילינו בישיבה משותפת, זלילה בלתי פוסקת, שתיית יין מרומזת, מבט אל השקיעה המסנוורת ושיחה, על הכל מכל.

בבוקר מוקדם, כששתיים מאיתנו עוד ישנו, התעוררנו יעל ואני לכל הגשם שטפטף בחוץ, ישבנו במרפסת בלי חשש מהכפור ושתינו קפה, ודיברנו, והיה לי נעים. אחות גדולה, אחות קטנה, וכמה היא משמחת.

מתכון סבתאי לתחילת האביב, שחייב לבוא.

סלט מלפפונים ושמיר הוא אחד הסלטים האהובים על ארבע האחיות שחגגו באותו שבוע שלפני החתונה. זהו סלט שסבתא שלנו מכינה כבר שנים על גבי שנים, שאמא אימצה ושאני אימצתי אחריה. אין כמעט ארוחה משפחתית שבה אין דרישה לסלט הזה. את סוף חג החירות/המשפחתיות שנגמר עלינו לטובה, בחרתי לבלות בחיק הסלט הזה, שאין משפחתי ממנו.

מה צריך ל-4 מנות?

4 מלפפונים

1 בצל סגול

חופן שמיר קצוץ

2 כפות חומץ תפוחים לבן

כף שמן קנולה

חצי כפית סוכר

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה:

פורסים את המלפפונים לפרוסות דקות ומניחים בקערה. מקלפים את הבצל ופורסים לרצועות דקיקות, מוסיפים למלפפונים יחד עם השמיר ומערבבים.

מכינים את הרוטב: מערבבים את החומץ, השמן, הסוכר, המלח והפלפל השחור היטב ושופכים על הירקות.

הסלט הזה אפילו טעים יותר אחרי כמה שעות, לכן מומלץ להכין אותו זמן מה לפני הארוחה.

כיף לחזור.