חלמתי בלילה שיורד גשם בחוץ ושכחתי לסגור את כל החלונות שבסלון. בחלום אני מתעוררת בבהלה, עוטפת את עצמי ואת הפיג'מת-סבתות-שהוא-תמיד-צוחק-עליה בשמיכה עבה עשויה צמר מפנק כזה, רך, בגוון בהיר שאור הירח הלילי מעצים. חלום דרמטי משהו.

ברגליים יחפות אני דורכת על רצפת העץ (במציאות: רצפות בדוגמת עץ, חיקוי של הדבר האמיתי) הקרירה, רצה אל הסלון הבוהק באור הלילה, סוגרת את החלונות תוך מלחמה עם הרוח והגשם. כשהכל חתום והגשם כבר נותר בחוץ, אני מתעטפת שוב בשמיכה שלי וחוזרת אל המיטה החמה, שם זה-שתמיד-צוחק-על-פיג'מת-הסבתות נמצא ומחכה לי.

חלום קטן. סתמי. ובדרך כלל אני שוכחת מה חלמתי. והפעם זכרתי.

אצלנו בחצר מרגישים את הסתיו כבר כמה שבועות. העצים החורפיים שלנו מלאים בפירות – תפוזים, אפרסמונים קטנים (בפעם הראשונה!), קלמנטינות, לימונים. העצים הפחות חורפיים משירים את העלים אל הקרקע. בין העלים האלו מוצאים גם זהובים, כתומים, אדומים. מעטים. לא ניו אינגלנד, אבל אני מסתפקת במועט.

ונכון שעוד חם, ונכון שאין פה באמת חורף, אבל בערב כבר בא לי להתעטף. חנויות העיצוב והמותגים הגדולים בארץ ובחו"ל כבר ממלאים את אתריהם בתמונות של שמיכות חורף מפתות, כרבוליות שכיף להניח על הספה בסלון לערבים קרירים.

עד שהחלום שלי, פחות דרמטי אולי יתגשם (בשינויים קלים: במקום סערה בלילה, ערב מול הטלוויזיה והעונה החדשה של "האנטומיה של גריי") אני יכולה רק לפנטז על שמיכות חורף מפנקות. אחת או שתיים, או שלוש או ארבע, מאלו שאספתי כאן.

 אורבן אאוטפיטרס. מכאן

Remodelista מכאן

עוד שמיכות שעושות חלומות על חורף- בפינטרסט שלי