
מה את עושה כשרעיון צורח עליך?
6 בדצמבר 2016
זה מה שקרה כשניקיתי את תיבת המייל שלי בדרך ל-2017
31 בדצמבר 2016
בוקר ברמת הגולן. בחוץ. עטופה בצעיף גדול. לק בגוון הנכון.
בכל שנה, כשמגיע השבוע האחרון הזה, הציניות מתרחקת ותופסת מחבוא. זה הזמן לסיכומים, כאלו שמרגשים ומלמדים ומחכימים אותנו ואיתנו. אני מאמינה בלסכם על הדף. ברגע שזה נמצא על הדף, ועוד יותר מכך – נמצא על הדף הפרוץ והנגיש לעיני כל – אני יכולה להתחייב לעצמי בקלות רבה יותר.
זה זמן הגות כזה. זמן סוף שנה.
החורף, שעוטף פה ברמת הגולן כל פינה, הופך את זמן ההגות הזה למשמעותי עוד יותר. אני יושבת מול המחשב יותר ויותר וכותבת.
הגוון הירוק שחברת פאנטון הכריזה עליו כצבע השנה מקשט את המישורים שאחרי גשם אחד הפכו מצהובים לירוקים, בדיוק הירוק הנכון ההוא. מהגולן יוצא הטרנד הבא.
אני קמה מוקדם בבוקר ואומרת תודה על המקום הזה שבו לראשונה מזה עשור ואולי יותר, אני יכולה לכתוב בכל שעה. השבוע כותבת סיכום. גיבשתי לעצמי שיטה לכתוב את הסיכום הזה, עם מבט אמיתי וכן לעתיד.
דצמבר בגולן.
כמו לפני יום הולדת עגול וגורלי
בנסיעה ארוכה אחת ביום שישי האחרון, הקשבנו לגלגל"צ במכונית. "חייבים לסכם את השנה", אומרת המגישה, "הצביעו למצעד השנתי". עברה לי מחשבה בראש שהסיכום הזה, של דירוג ומצעד ורשימה של השגים שנאספים לרפרטואר, כבר לא בדיוק אומר כלום.
תרבות הסיכום הרחבה הזו ריקה אל מול הסיכום האמיתי – הדיאלוג הפנימי הזה שיוצא אל הדף. הרי לכל אחד מאיתנו היו שירים השנה שנגעו בו עמוק וגרמו לו להשראה. אולי לכתוב.
הסיכומים האישיים מחלחלים פנימה אל המחשבות כמו לפני יום הולדת עגול במיוחד. לא חשוב אם מדובר במערכת עסקית או מערכת אישית. בכל שנה הפוסט הזה נכתב בראש באותן תחנות. ראש השנה היהודי, יום הולדת, ראש השנה האזרחי.
לא תמיד הוא מתפרסם מול כולם, כי לפעמים מתחשק לי לסכם לעצמי ולא להבטיח. לא רוצה להציב מטרות שבעוד חודש ישתנו, אלא לחכות לזמן הנכון לסכם. ואז לכתוב ולפרסם. ואז אין ברירה אלא לחתור למעשים.
זמן סיכום. צילום: ענבל כבירי
תרגיל כתיבה לסיכום שנה ומבט לעתיד
אמא שלי תופרת שמיכות טלאים מדהימות. כל משבצת בד שהיא בוחרת לתפוס אל תוך השמיכה הגדולה היא עולם מקושקש, פרחוני, מפוספס, צבעוני או שחור ולבן. יחד הכל מתחבר לשמיכה גדולה ועוטפת.
אני רואה בסיכום השנה הזה שמיכת טלאים אחת גדולה. כל משבצת היא נושא או תחום בחיים שלי שאני סוקרת עם מבט אחורה לרגע אחד ואז מבט לעתיד.
בשלב הראשון
אני פותחת את המחברת באמצע, שני דפים ריקים. האחד ל-2016, השני עם המבט ל-2017.
בשלב השני
אני כותבת את כל התחומים שאני רוצה לסכם לעצמי שאליהם אני רוצה להתייחס.
בית, עסק, התפתחות אישית, חיי משפחה, תרבות (כן, אני מנהלת רשימת מטרות לצפייה בסרטים וקריאת ספרים שלא הספקתי) ועוד.
בשלב השלישי
אני סוגרת שנה ופותחת אחת חדשה. מצד אחד סיכום ההשגים, מצד שני המטרות להמשך.
בבית 2016 – מצאנו את הבית המושלם להתפתח בו ולהגדיל בו את המשפחה.
בבית 2017 – המטרה שלנו השנה היא לסיים את השיפוצים הקטנים בחדרים, להפוך את הבית לשלנו. סדר העדיפויות: המשרד, החדר של הפיצקית, הסלון.
התפתחות אישית 2016 – למדתי והעמקתי את הידע בתחום האימון ליצירתיות, בהתמודדות עם פחד וחרדה מכתיבה ומחשיפה. התחלתי לכתוב ספר משלי.
התפתחות אישית 2017 – אני מסיימת את הספר שלי השנה!
חיי משפחה 2016 – המעברים והעיסוק מסביבם גרם לנו לעשות סטופ בשגרת הטיולים. שעות עבודה רבות מדי, פחות מדי זמן משפחה. לא מעט תקופות לחץ.
חיי משפחה 2017 – עד פסח קצת רגוע, הרבה בית. בפסח – חופשה משפחתית של 12 יום בהולנד.
בעבודה 2016 – שנה מדהימה עם המון השגים. קהילה מקסימה של לקוחות אהובות. עובדת על ספר מרגש במיוחד.
בעבודה 2017 – נכנסת עם הספר הזה לשנה החדשה, לעבודה אינטנסיבית עליו עם הסופרת המוכשרת ואחרי פסח…הפתעה.
בשלב הרביעי
אחרי שסקרתי את כל התחומים (מעט יותר בהרחבה מכאן) אני כותבת לעצמי סיכום אינטואיטיבי, רגשי יותר. אני פורקת את השנה כולה לפרקים משלי, פסקאות שמבטאות רגשות וכאבים, שמחות קטנות, השגים, משחררת תקופות קשות ומציינת את התקופות הכי קסומות. כמו זו שמתרחשת ממש עכשיו.
אני מאחלת לעצמי את השנה הבאה דרך המילים, בכתיבה שאין בה שיפוט. יש בה שאיפות עם אי דיוקים, טעויות שאולי יתוקנו במציאות, חרדות ופחדים ממה שצפוי לקרות, כל מה שעולה לראש ויכול לשמש כמעצור, משתחרר אל הדף עוד לפני שהתנשקנו בערב השנה החדשה.
מה שנשאר זה להדפיס או לשמור את המחברת, לחזור אל ההבטחות, לקרוא אותן בכל פעם שעולה פקפוק, שתוכנית משתבשת, כשהשנה החדשה מתגלה כמדהימה – כמגשימה!
והלוואי שתהיה כזו בדיוק.
שנה טובה.
9 Comments
איזה פוסט משובח!
נהנית לקרוא אותך כל פעם מחדש. ותמיד את משאירה אותי עם איזו מחשבה.
תודה על הרעיון של הסיכום.
אף פעם לא התחברתי לתכנונים גרנדיוזיים או לסיכומים קורעי לב, אבל מה שאת מציעה הוא פשוט יעיל וחכם.
אין כמוך, נועה!
איזה כיף לי!
שמחה מאד שנתתי לך השראה ועוד איזו מחשבה (שאני בטוחה שתתרגמי למשהו מדהים ויצירתי).
כל כך הרבה נקודות למחשבה!
נראה לי שכך אפתח את השנה החדשה. 2016 מול 2017.
דרך מצוינת לבחון ולמדוד את ההתקדמות, לחגוג הצלחות, להעלות לבטים.
תודה רבה על פוסט נפלא!!
איזו יקרה ונפלאה את.
מי כמוך מתחברת למילים, לכתיבה – זה ברור מאליו שתקחי את האתגר לסכם ולהבטיח. מחכה לשמוע את המסקנות.
קראתי בבוקר, מהנייד, ובשיא ההתלהבות סיימתי לקרוא וקינחתי בתגובה אותנטית, ועכשיו מסתבר שהיא לא נקלטה…
אז אני מנסה לשחזר (:
כתבת WOW.
עשית לי (שוב) חשק לכתוב. עשית לי חשק לסכם.
תיאורי החורף ברמת הגולן – הם תיבול מופלא שהופכים את כל התבשיל הזה, הפוסט שלך, ל-הכי יאמי שאפשר. אפשר עוד ?!…
מירב יקירתי,
אני כל כך שמחה שאת כותבת ומתקדמת וכותבת ומתקדמת.
מזמינה אותך ליום כתיבה מול הנוף החורפי שלי, מבטיחה תה חם והרבה השראה.
מקסימה שאת.
ששתהיה 2017 נהדרת!
[…] הזה, למשל, של לכתוב את אשר על ליבי ולא רק מתכונים וצבעים שמחים. הצעד הזה של לתאר את החיים […]
דצמבר בגולן- תמונה יפה, וכמה זיכרונות….
איזו דרך מיוחדת לכתוב סיכום! אתחיל לאמץ אותה, זאת גם דרך להוקיר תודה על כל מה שכבר יש לנו בחיים.
לי יש משהו מיוחד שאני עושה מידי ראש השנה, ובשנה האחרונה, אחרי בערך עשור, הרגשתי שאני כבר פחות מתלהבת , והנה הפוסט שלך נתן לי רעיון איך לשדרג את הרשימה שלי. תודה!
גם התרשמתי מאוד מרשימת התרבות שלך, בבקשה גלי לי את הסוד: איך את עומדת בזה? אני עושה רשימות כאלו כל הזמן אבל אז צצים ספרים שאני פתאום מגלה שנראים לי מעניינים יותר והם דוחקים את הרשימה הצידה.
ליאן המקסימה,
כמה כיף לקרוא את התגובות שלך.
אני מתעדת כמעט כל ספר שאני רואה ורוצה לקנות או לקרוא, גם ספרים שכבר קראתי נרשמים במחברת.
קשה לי להסביר את ההרגל הזה כי התחלתי אותו כבר בגיל 14 הצעיר 🙂
אני חושבת שבסוף, הבחירה בספר הבא שאקרא היא בחירה מהבטן. לא תמיד בא לי את ספר העיון שקניתי אלא דווקא רומן.