בכל פעם שאני עולה בכביש המוביל אל נצרת, מציצה אל נוף העמק מצד אחד ואז עוברת בתוך המנהרה שבכניסה לעיר אני מתרגשת. אני יודעת שעוד רגע  אגלה משהו חדש, אפגוש מישהו מעניין, אשמע סיפור שעוד לא שמעתי, אטעם טעמים מסקרנים, אעבור חוויה שתלך איתי גם הלאה.

זו נצרת. זה הקסם שלה.

למרות שהכנתי את עצמי לסיפורים והרפתקאות בסימטאותיה, לא תיארתי לעצמי שהיומיים האלו יחד עם אחותי האהובה, אותה בחרתי כשותפה, יהפכו לחוויה מהמרגשות והמרתקות שעברתי בטיוליי השונים. וכמו שאתם יודעים, אני מטיילת בארץ הזו לא מעט.

מעבר לדלת הקטנה: פאוזי עזאר אין

בכל פעם שאני מגיעה לעיר אני מגלה עוד אטרקציה תיירותית חדשה, אכסנייה שנפתחה או מלון חדש, מסעדה מסקרנת או סיור מודרך מרתק. על פאוזי עזאר אין, אכסנייה שנפתחה לפני כעשור באחד הבתים היפים והישנים ביותר בעיר העתיקה, שמעתי לא מעט, אבל לא זכיתי לבקר בה עד לסוף השבוע האחרון.

הכניסה אל האכסנייה דרך הסימטאות הצרות של העיר העתיקה ודרך דלת קטנה שנצבעה ירוק ועוטרה בפרחים מבשרי נועם היא כניסה אל עולם שמח, רב-תרבותי ומיוחד במינו. בית פאוזי עזאר, כמו בתים אחרים באיזור העיר העתיקה, עבר טלטלות משפחתיות והיסטוריות, שהתכתבו אלו עם אלו והשפיעו על המגורים בבית.

פאוזי עזאר, שהיה מנכבדי העיר ובעל אדמות חקלאיות מסביב לה, הותיר לבני משפחתו שמנהלים את המקום ועובדים בו בית גדול ומרשים, שהצליח לשמור על יופיו גם אחרי עשרות שנים. בשיתוף פעולה של המשפחה עם מעוז ינון, יזם צעיר ושאפתן שאחראי גם לפתיחתו של הוסטל אברהם הנהדר בירושלים, הפך המקום לאכסנייה קסומה, שמתאימה גם לקבוצות תיירים וישראלים שמגיעות לעיר וגם לתייר הבודד שמגיע עם בן זוג או לבד להכיר את העיר.

באכסנייה חדרים קבוצתיים לצד חדרי משפחה וחדרים פרטיים, שיוצרים תחושה חמימה של בית לטווח ארוך ומקושטים בכל האלמנטים העתיקים והמשוחזרים שמאפיינים את בתי נצרת העתיקה.

חלונות הוינטאג', פיתוחים ועיטורים על הקירות, רצפות האבן בחצר, המדרגות המפותלות והתקרות הגבוהות והמצויירות, כולם שוחזרו בעבודה איטית וזהירה והתוצאה, לתייר הממוצע שנכנס בשערי החצר (אנוכי), מהממת מהרגע הראשון. סיורים לכל רחבי נצרת יוצאים מהאכסנייה בכל יום ויוצקים ערך לחוויית האירוח בתוך האכסנייה.

קשה לתאר את היופי של המקום הזה במילים, צריך לגלות אותו לבד, להסתכל על כל פרט ופרט, להפנים את הסיפור ההיסטורי שנשקף מכל פינה. אני שוקלת כל מילה, ולא מצליחה למצוא דרך לתאר קסם שכזה.

לצד החדרים והחצר, התחושה הפרטית וקווי היופי שמתגלים כל הזמן, בכל פינה, האווירה באכסנייה היא חלק נכבד מהקסם שלה. תיירים מישראל ומכל העולם מתקבצים כאן לשיחות מרתקות על כל נושא שבעולם, לומדים להכיר זה את זה, מתערבבים.

למרות שתכננו ערב טעים בכיכר המעיין, ויתרנו והחלטנו להתכרבל עם שמיכה נעימה באחת הפינות בחצר. כך נוצרה שיחה מרתקת שבכל שעה משתתפיה מתחלפים ומצטרפים אליה משתתפים חדשים.

לרגע זו תיירת אוסטרלית מבוגרת שחוקרת אותנו על יוקר המחייה בארץ ומספרת לנו קצת על הצרות שלה. ברגע אחר זו לינדה, מתנדבת אמריקאית שהגיעה לכאן לטיול תרמילאים מתבודד והחליטה להישאר, להדריך תיירים בהתנדבות ולעזור בתפעול האכסנייה, שמספרת לנו על הרפתקאותיה בכל רחבי הארץ. ברגע אחר זה זוג ישראלי, שבא לכאן בפעם הראשונה ולא מכיר את נצרת ורוצה להבין את סוד הקסם.

נשארנו באכסנייה, לא רצינו ללכת, הרגשנו בבית. וזה סוד הקסם.

אישה אמיצה עם ידיים טובות: האוכל של פאטינה

כמו ביתו של פאוזי עזאר, גם בית זועבי היה בית של משפחה מכובדת שהשקיעה בביתה ושימרה את המוטיבים העתיקים שאפיינו את הבנייה העות'מנית בנצרת. דלתות הויטראז' הענקיות, עם עיטורי הזכוכית הכחולה והלבנה, התקרה המצויירת, מרפסת האבן ואולם הכניסה והאירוח הראשי של הבית נותרו כמו שהיו כשפאטינה, המארחת שלנו, הייתה ילדה ואביה, ראש העיר של נצרת, היה מארח בבית תושבים מכל העיר שבאו לבקש סיוע, עזרה או תמיכה.

לפני כמה שנים, הציעה חברת עמידר לפאטינה ולתושבים נוספים באיזור הזה של נצרת, לרכוש את הבתים הישנים בהם גרו המשפחות במשך עשרות שנים בשכירות. פאטינה, מורה לערבית לקראת פנסיה, החליטה ללכת אחר החלום, לרכוש את הבית ולהפוך אותו למרכז העיסוק שלה. היא למדה קואצ'ינג, מנהל עסקים ותזונה בריאה והחלה מבשלת בבית ארוחות ולארח, תוך שהיא מספרת את סיפורו של הבית וסיפור משפחתה שלה.

ארוחה של טעימות מהמטבח הגלילי, מתבשילי ממולאים מוקפדים, סלטים טריים, מאפים נהדרים וכל טוב, היא הרבה יותר מעוד ארוחה ממטבח ביתי. האווירה בבית העתיק מכשפת, אך לא רק היא.

פאטינה, עם החיוך הלא נגמר, הסיפורים המרתקים, החוכמה הבלתי מתפשרת ואומץ הלב שמופגן בכל משפט, לצד הידיים הטובות שמגישות תוצרת טעימה במיוחד, גורמת לך לרצות להישאר ולא ללכת.

אחרי האוכל, השיחה שלנו עברה אל המרפסת. מול השקיעה הנצרתית המושלמת שלוותה בצלצולי הכנסיות, כשאת היד הקרירה מחמם ספל קפה ערבי משובח ועם בטן שאי אפשר להכניס בה עוד פירור (פאטינה ניסתה, אבל לא יכולנו לאכול יותר), הרגשנו שעברנו חוויה מיוחדת במינה, לא רק בגלל האוכל, בעיקר בגלל המפגש עם אישה שהיה לה חלום ואומץ ותעוזה וחוכמה שלא תפגשו כל יום, ועשתה צעד אחר צעד כדי להגשים אותו. והיד עוד נטויה.

לפרטים והזמנות: 052-6626943

סיורי שבת בנצרת: מסע אל העיר ואנשיה כפי שלא חוויתי קודם

בבוקר שבת התייצבנו בכיכר המעיין. השמש השקרנית חיממה את הגב, הקפה הערבי שלגמנו בארוחת הבוקר באכסנייה מחמם את הגוף מבפנים והסקרנות מרגשת. מעל הראש, סמוך לכנסייה האורתודוכסית, עץ האשוח מתכונן להשקה הגדולה, שתיערך בעוד כמה ימים כאשר יוצב בכיכר סמוך לכנסייה ויודלק במלוא כבוד. בינתיים שקט פה, ואנחנו מחכות לשריף, המדריך שייקח אותנו ואת שאר המטיילים אל תוך העיר העתיקה וסיפוריה הקטנים והגדולים.

שריף שמלווה במסגרת עבודתו את תהליך השימור והשחזור של מבנים רבים בתוך נצרת כבר עשרות שנים, מכיר כל אבן וכל משפחה, כל סיפור וכל תקופה בהיסטוריה של העיר המפותלת הזו. הוא לוקח אותנו בין הסימטאות אל מקומות שלא היינו יכולות לגלות לבדנו. בכל מקום נוצר מפגש, נרקם חיוך, נשמע סיפור משפחתי, מסופרת אנקדוטה.

הסיור שיוצא בשבת בבוקר מכיכר המעיין, הוא דרך נוספת לקרב את המטייל הישראלי אל נצרת ואל הקסם שהיא מחביאה בתוכה. אין בו פוליטיקה, רק מפגש עם אנשים מסבירי פנים ועם היסטוריה מרתקת.

אנחנו מתחילים את הסיור בכיכר המעיין, ב-Cactus, חנות הקטנה שנראית מבחוץ תמימה לחלוטין ומבפנים, מתגלה בית מרחץ עתיק, אולי העתיק ביותר שקיים כיום בעולם, שהתגלה במקרה.

אליאס בעל החנות מדריך ומספר על מלאכת הגילוי של בית המרחץ, שהתגלה על ידיו כשרכש את המקום בשנת 1993. כשהתחיל לשפץ את המבנה ההרוס, החל לגלות צינורות מים שהוליכו לחלק האחורי של הבניין, משם המשיך במלאכת החשיפה וגילה את הפלא – בית מרחץ מתקופת רומא העתיקה ששרידיו מספרים סיפור עתיק יומין.

אנחנו ממשיכים לביקור בכנסייה האורתודוכסית, שעדיין מתנהלות סביבה עבודות שימור ושחזור ובקרוב תגיע משלחת נוספת של ארכיאולוגים וחוקרים לחשוף עוד אמת עתיקה ומשם אל תוך איזור העיר העתיקה והשוק, עוברים דרך בית הבישוף ומגלים שרשרת מנהרות שהתגלתה לפני כמה שנים ואולי יום אחד תיחשף לגמרי ותהפוך לאטרקציה תיירותית.

נעצרים ליד מבני המשפחות העשירות של נצרת, שהיום הופכים לאט לאט לבתי תיירות, אירוח ואוכל, בכל מקום עוצרים לשמוע סיפורי משפחות, לומדים על הבנייה הייחודית של נצרת, על מנהגי המשפחות היום וגם אז ועל נצרת כתחנה חשובה בדרכי המסחר, מימי הביזנטים והממלוכים ועד לעות'מנים.

הסיור הזה מרתק בעיניי לא רק בזכות הידע ששופך שריף בכל מקום והסיפורים ההיסטוריים שנארגים אל תוך סיפורי המשפחות שהתגוררו ומתגוררות בעיר העתיקה, אלא גם בזכות המפגשים עם אנשים שחיים את נצרת, מהספר בן ה-90 שעדיין מקבל את לקוחותיו הקבועים ודואג לגלח אותם בסכיניו המושחזים, ללא כל פגע, גם בגילו המופלג ועד לאנשי השוק שכל אחד מהם הוא נצר למשפחה נצרתית ותיקה.

אין לי דרך לסכם את היומיים המרתקים האלו בעיר הזו, שאני כל פעם מגלה מחדש.

רק מפצירה במי שקורא כאן לקחת את הרגליים, להיכנס למכונית ולנסוע לגליל, לפגוש בעיר ובאנשיה, לטעום את הטעמים שלה, להריח את הריחות ולחגוג ממש תכף את חג המולד, כמו שאפשר לחגוג רק בנצרת. מה-17 בדצמבר יתקיים בנצרת שוק חג המולד המסורתי, זה רק תירוץ נהדר לקפוץ ולטייל.

אולי ניפגש בין הסימטאות.