יש שבועות שאין בהם מילים. אולי כי המילים הן גם אפיק של פרנסה ונותרות בתקופות כאלו בצד היומיומי שלי וכשיש לי זמן לעשות את מה שאני אוהבת – לבשל, לטייל, ליצור, לצלם – אני מתקשה למצוא עוד מילים. שבועות של עבודה מאומצת על פרויקט שכולו מילים – ספר בישול, לא שלי – הביאו איתם רצון להתעסק עם מרכיבים פשוטים, כמעט ולא לבשל, יותר לחבר ואז לצפות את הכל בליטוף משלי.

וגם החורף הזה, החורף שכפה את עצמו קצת יותר מדי, במיוחד בשבתות, אז המחשב והמקלדת נזנחים לטובת הביחד, הביא איתו סערות דווקא בסופי שבוע ונשארנו תקועים בבית. בשבת אחרי שחגגנו לפיצקית יום הולדת שלישי בארוחה משפחתית, החלטנו לתפוס את סוף הסערה ולצאת החוצה, לא משנה אם הגשם ישיג אותנו בסופו של דבר.

שעות צהריים כאלו של דמדומי פוסט גשם, כשהאוויר נקי והשמיים כחולים באופן מיוחד כי כל העננים כבר התרחקו, שהשמש יוצאת לכמה שעות לעטוף את הכל בניצוצות. נסענו אל השדות שליד קיבוץ רמות מנשה, השדות הירוקים התכסו בתורמוסים כחולים-סגולים, כלניות, רקפות ופרחי חרדל צהובים, השמש ליטפה ולכמה רגעים יכולנו לפרוס ידיים לצדדים ולנשום.

אחר כך חזרנו הביתה ובלילה חזרה הסערה. ובבוקר יום א' חזרה השגרה. ולא נותר לי אלא לחבר בין שאריות חומרי הגלם מאותה סעודת יום הולדת ובין השגרה שמכניעה את יצר הבישול ומפשטת אותו למינימום עם סלט סלק צלוי וברוקולי, מקושט בנבטי צנונית וגבינה צפתית, אגוזי מלך ורוטב בלסמי.

להכנת הסלט:

2 סלקים גדולים, מקולפים

מעט שמן זית לצלייה

כוס וחצי פרחי ברוקולי טריים

חופן נבטי צנונית

חופן אגוזי מלך

גבינה צפתית קרועה לחתיכות

2 כפות חומץ בלסמי

4 כפות שמן זית

כפית סירופ מייפל

מלח גס

פלפל שחור

קערה עם מי קרח

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל-220 מעלות, משמנים מעט את הסלקים בשמן זית וזורים מלח גס, עוטפים בנייר כסף וצולים כחצי שעה, עד שהסלקים מתרככים מעט. מוציאים מתנור ומצננים לטמפרטורת החדר.

מרתיחים בסיר קטן מים חמים ומבשלים את הברוקולי במשך 3 דקות, מוציאים ומעבירים לקערת מים קרים עם מעט קוביות קרח.

מרכיבים את המנה: פורסים את הסלק לפרוסות, מפזרים את הברוקולי, מוסיפים נבטי צנונית, גבינה ואגוזי מלך. בקערה קטנה מערבבים חומץ בלסמי, שמן זית, סירופ מייפל, מלס גס ופלפל שחור. מזלפים מעל ומגישים.

אני מוכנה לאביב 🙂