חם. חם בראש, חם בחדשות וחם בחוץ. חם בפנים ובעיקרון…פשוט חם. וזה לא שאני מתעבת את הקיץ, להפך, החודשים שבין אפריל ליולי הם האהובים עליי. תקופה נעימה כזו, שבה הכל פורח, שאפשר ללבוש שמלות עם שרוול קצר ולא צריך להתעטף כשיוצאים מהבית. קצת אחרי האופוריה, מגיע הקיץ הישראלי במלוא עוזו ושולח חצים (לא רוצה לומר טילים) של חום לוהט.

אני באמת אוהבת קיץ. את הים, את הפירות הנפלאים, את הטעמים שלו. לא את טעם הזיעה.

ואני אוהבת להתקלח חמש פעמים ביום.

כשהייתי קטנה אבא שלי היה חותך אבטיח לחתיכות ענקיות בכל ערב. הוא היה מביא לסלון, כשכל המשפחה ישובה מול הטלוויזיה, מזלגות וכולנו, בצלילה חופשית אל תוך קערת האבטיח, היינו מחסלים את הפרי המשובח הזה, כל זאת תוך צקצוקי יאם יאם וגם כמה סיבובים של המאוורר.

היום התברכתי בילדה שאוהבת פירות ומעדיפה אותם בדרך כלל על פני ממתקים, אותם היא טועמת בהתלהבות של ילדה קטנה אבל אז זורקת אותם (בדרך כלל בפינות נסתרות שאני לא מגלה עד שצריך לנקות את הבית). אבטיח, ענבים, דובדבנים ושאר פירות הקיץ היא מחסלת בכיף – ראו תמונה למעלה.

כדי להפוך את העניין הזה לכיפי יותר אני מגוונת: שייקים של פירות, גלידות תוצרת בית וארטיקי סורבה בלי חלב/יוגורט וכו' (יבואו בהמשך, מבטיחה). אבל היי, גם אני נהנית לשבת בחצר עם התוצר הזה.

מקווה שגם אתם תהנו.

הפוסט הזה מוקדש לפרי הכי קיצי בארץ. שאין ישראלי ממנו. שאין יולי בלעדיו.

להכנת כמות המתאימה ל-4 כוסות שתייה רגילות:

2 כוסות של קוביות אבטיח קרררר

תפוח עץ ירוק חתוך לקוביות

2 כפות דבש פרחי בר

2 כוסות קרח

חצי כוס חלב שקדים

גרידת לימון מלימון אחד

כפית של טימין טרי

חמישה עלי בזיליקום

אופן ההכנה:

קלללל.

מכניסים את כל המרכיבים לתוך הבלנדר ומערבלים עד שנוצר שייק.

חוסל. (לא פרפרזה על שום מבצע של צה"ל)

אגב, בקיץ שעבר התענגתי על פרוזן יוגורט רימונים, בננה וקוקוס  

שיהיה לנו שקט בקיץ, בסתיו, בחורף, באביב.