לכל אחת יש רגע שבו הכל מתחדד והמילים נשפכות. אם עוד לא מצאת אותו, הוא שם, רק צריך לבלוש אחריו. אצלי זה קורה בשבת מוקדם בבוקר. מניסיוני, גם מתכון ספונטני ללחם בטטה עשוי להיוולד ברגעים כאלו

מחר שבת! יש משהו בשעות המוקדמות של שבת בבוקר שעושה לי טוב. רק שבת, לא בשאר הימים.

בשאר הימים אני קמה משינה עם השעון שזועק "שבע! שבע! שבע!", עם עיניים אדומות מערבים מאוחרים מדי, עם צורך עז לטבול עצמי בקפה.

לא רק השעון מזמן לי פתיחה טרופה של היום, גם הקטנה שמתעוררת וזועקת לאוזני "קומי! קומי! קומי!", כאילו ממש לפני חמש שנים ילדתי שירות השכמה.

בימים שהם לא שבת אני חיה באשמה על כך שאני לא אפקטיבית כמו כל אותם אנשים מצליחים. שלא קמתי ואמרתי שלום ליקום בשעה ארבע וחצי בבוקר, שלא נפנפתי שלום לזריחה היפה שאין כמוה באף מקום חוץ מהגולן שלי ושלא עשיתי מסלול "סובב כנרת".

וזה לא שלא ניסיתי, אבל זה בא והולך. יש תקופות שבא לי להיות כזו. יעילה, קמה, מתקתקת, צועדת בשמחה אל תוך החושך ועד לזריחה, עם התנים והזאבים. ויש תקופות שקצת פחות.

שבת בבוקר זה הזמן היעיל שלי. הבית עוד ישן, האוויר נקי ונעים לי לשבת בחוץ כשהקור לא מקפיא וכשכן, המשרד המשתפץ שלי מחמם מספיק.

בשעות האלו, על הקפה הרצוי, אני מבינה על מה הייתי צריכה לכתוב כשרציתי והכל היה תקוע. אצלי, בשבת בבוקר איכשהו הכל תמיד חד יותר, לא במקריות אלא בדיוק.

בסדנאות שלי אני שואלת את הבנות מתי מגיע הזמן שבו הן מרגישות הכי קלילות מבחינה יצירתית. הזמן הזה שבו הכל זורם – רעיונות נכתבים או נרקמים בתוך הראש בקלילות, מילים נשפכות כי פתאום באה ההשראה, מתי הן הכי חדות.

בנסיעה ארוכה הביתה (ואז אפשר להקליט)

מיד לאחר מקלחת חמה

דווקא ברגע שבו אני נכנסת למיטה ומתכרבלת (ויש מחברת ליד המיטה, תמיד!)

אחר הצהריים – בשעה שלפני שאוספת את הילדים

בבוקר מיד לאחר הפילאטיס.

לכל אחת מאיתנו יש רגע כזה. וכדאי למצוא אותו.

רגע, איך למצוא את הרגע? 

במהלך כמה ימים כדאי לרשום בלי להתאמץ ועם עט ודף (הכי פשוט, הכי מהיר) את סדר היום הספונטני ביותר. לא בדיוק בדיוק, לא כמשימה דרמטית נוספת שתיכנס ללו"ז שלנו, פשוט לגלות עירנות ולתעד.

בכל יום שכזה, נהיה ערניות למצוא את חלונות הזמן היצירתיים ביותר שלנו – כל אחת והחלון שלה – מתי זה קורה והכל מתחדד? מתי מופיע רגע שבו פתאום קופצים פתרונות? שיש מילים להוציא החוצה אל הדף?

איתור החלון הנעים הזה יאפשר לנו למצוא את הזמן לכתוב "כי אוף מתי יש לי זמן גם לזה?". בחלון הזמן הזה, הטבעי, לרובנו קל יותר למצוא מילים ומשימות הכתיבה הופכות נעימות יותר.

גם בטטה יכולה לעורר השראה

זה קורה לי לא רק עם כתיבה, לפני כמה זמן זה קרה לי עם אפייה.

אחרי המון זמן, למעשה חודשים, שבהם כמעט ולא אפיתי, חוויתי מפגש מטלטל עם שתי בטטות שנותרו לבד בסלסלה על השיש והתמסרתי. זה קרה, כצפוי, בשבת על הבוקר, כשהבית היה עוד שקט והייתי לבד עם עצמי ועם הרעיונות…והבטטה.

מתכון מהיר ללחם בטטה – שהספקתי לצלם ממש לפני שנחטף על ידי המתעוררים המאוחרים של שבת, חבריהם שהגיעו לבראנץ' וכמה נוספים.

כל מה שצריך לתבנית אינגליש קייק אחת:

1 כוס בטטה מגוררת בפומפיה דקה

חצי כוס אגוזי מקדמיה קלויים קצוצים (ואם אתם לא מוצאים, אפשר גם אגוזי מלך או לוז)

2 ביצים (או חצי כוס רסק תפוחים + 2 כפות חומץ לבן + כפית סודה לשתייה)

שליש כוס שמן קנולה

כוס ורבע מים חמימים

1 כוס קמח לבן

3/4 כוס קמח מחיטה מלאה

חצי כוס סוכר חום/סילאן

1 כפית אבקת אפייה

כפית מלח

חצי כפית קינמון

רבע כפית אגוז מוסקט

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות, משמנים תבנית אינגליש קייק.

מקציפים ביצים עם הסוכר או הסילאן עד לקבלת בלילה בהירה ותפוחה.

מוסיפים את השמן וממשיכים להקציף.

מערבבים את הקמחים, אבקת האפייה, המלח והתבלינים בקערה נפרדת.

מתחילים להוסיף לבלילה תוך כדי קיפול:

חצי כוס קמח

חצי כוס מים

וחוזר חלילה – עד שכל החומרים מחוברים לבלילה אחידה.

מקפלים פנימה את הבטטה ומחצית מכמות האגוזים.

מעבירים לתבנית האינגליש קייק, מפזרים למעלה את שארית האגוזים.

אופים במשך כ-30 דקות.