תקופות שבהן אני משנה דברים בתוכי, מחזקת אותם, את עצמי, הן תקופות מרגשות. הן בונות – לבנה אחר לבנה, את הבטחון העצמי שלי. 30 ועוד 6 שנות עבודה על דימוי עצמי בעייתי עייפו אותי מאד. כל הזמן להעלות את הדימוי, לא להוריד, וכשהוא נמוך, להבין למה, להרים גם באופן מלאכותי. זו תקופה כזו, אבל היא לא מלאכותית. השינוי נעשה באופן הדרגתי, הוא מתקיים בצעדים קטנים והוא קיים.

שינוי הוא לדוגמה לקום בבוקר, לארוז מגבת ובקבוק מים וללכת למקום שבו נשים מתאספות כדי לעבוד על הדימוי העצמי שלהן. אני עומדת מול מראה גדולה שנפרשת על הקיר מולי. הגוף שלי זז, קופץ, רוקד ואני צופה. מבצעת תנועה וצופה. זהו סיוט עבור כל מי שמתמודדת עם דימוי גוף קשה. זו העבודה שלי עם עצמי, עם הגוף, עם מה שאני רוצה ממנו. ממני.

אני עושה זאת ארבעה ימים בשבוע כומרגישה שזהו צעד קטן בדרך להבנה – של הגוף, גם של הבפנוכו.בתמורה אני משתנה. כל מתיחה של שריר, כל הרמה של יד (בעיקר עם ה"מידלדל" המתנדנד שמתחת לזרוע), כל אי-ויתור לעצמי, הם בגדר צעד. אני מרגישה טוב.

גם במטבח אני לומדת צעד אחר צעד לנצל את אהבת הבישול לטובת הגוף, לטובתי. בירידה אל הגינה מחכות לי אדניות עם שורות של צמחים נפלאים שנשתלו בתקופת החגים והיום מככבים בכל ארוחה. מהחסה ועד עלי הסלק, מהרוקט הפריך ועד לנענע הריחנית.

הופתעתי עד כמה פשוט לגדל בבית את מה שאתה רוצה לאכול, הופתעתי עד כמה זה גורם לי לחוש טוב כשאני קוטפת בעצמי את הסלט לארוחת הערב, שמצטרף לפרוסת לחם שאפיתי לבד או לתבשיל ריחני גדוש דברים טובים, מזינים.

אני לומדת, קוראת, חוקרת. נזכרת בלימודי התזונה שלמדתי לפני מספר שנים ולוקחת מהם את מה שכבר ידעתי קודם אבל עדיין לא יישמתי ביומיום, באופן קבוע, כחלק מהחיים. נדמה לי שזה המעצור שלי – אני מתלהבת ממשהו מהר מדי, מתנסה בו ואז נופלת. בכל מה שקשור לגוף שלי, למה שאני מכניסה אליו מעכשיו, החלטתי השנה לא לוותר לרגע. לא ליפול. זו לא משנה גרנדיוזית של כוהנת אורח חיים בריא, זו החלטה אישית, שמתבשלת בתוכי עם עצמי. בלי שוויץ או הצהרת שווא.

כבר ארבעה חודשים שאנחנו מנהלים חיים מופחתי סוכר. במהלך השבוע הסוכר היחיד שנכנס הביתה הוא זה שמכילים תפוח, אגס או בננה. בסוף השבוע אנחנו מרשים לעצמנו חטא אחד מתוק, רצוי ביתי. אני לא חושבת שצריך לוותר על אהבות, למשל אהבת האפייה שלי. אני מתאימה אותה לסדר היום החדש של הגוף שלי והיא בתמורה מלמדת אותי שיעורים על חומרי גלם, כמויות ושליטה על טעם.

לחם הבננה הזה הוא דוגמה טובה. לא מוכנה לוותר על לחם בננה טוב גם אם ישלמו לי. זה שאני מכינה לעצמי, למשפחה, מאפיין את השינוי שעברנו. קמחים מלאים, סוכר בצמצום, פירות יער שמוסיפים טעם במקום שבו הסוכר אומר "יאללה ביי". מתיקות עדינה כל כך שמוציאה את הבננה כוכבת ואת פירות היער שחקני משנה.

לאט לאט. ביס אחר ביס. תענוג.

מה צריך ללחם אחד, בתבנית אינגליש קייק אחת?

2 ביצים L בטמפרטורת החדר (לגרסה הטבעונית, להחליף את הביצים בחצי כוס רסק תפוחים ללא סוכר)

רבע כפית מלח

שליש כוס סוכר חום

2 בננות רכות, מעוכות

שליש כוס שמן קנולה

שליש כוס יוגורט עיזים/ לטבעונים: חלב שקדים/סויה

כוס קמח כוסמין מלא

חצי כוס קמח לבן

כפית אבקת אפייה

חצי כוס פירות יער (אני אוהבת לערבב פטל שחור ואדום, אך אפשר לבחור בכל פרי יער אחר)

אופן ההכנה:

מקציפים במיקסר את הביצים עם המלח עד שנוצר קצף תפוח ובהיר (לטבעונים: מערבבים בקערה את רסק התפוחים עם המלח).

מוסיפים את הסוכר, הבננות, שמן הקנולה והיוגורט (או חלב צמחי) ומערבבים היטב.

בקערה נפרדת מערבבים יחד את הקמחים עם אבקת האפייה.

מוסיפים לבלילת הבננות ומקפלים בעדינות עד שהבלילה חלקה ללא גושים – הבלילה שמתקבלת היא סמיכה יחסית – עם היא סמיכה מדי ניתן להוסיף 2-3 כפות מים או חלב צמחי.

מעבירים לתבנית משומנת ומפזרים את פירות היער לאורך התבנית. מקפלים בעדינות כך שחלק מהפירות יהיו נראים לעין מתוך הבלילה.

אופים בטמפרטורה של 180 מעלות, כחצי שעה – עד שהלחם זהוב ואינו רטוב מבפנים.

בננות, אי אפשר בלעדיהן. לראייה – לחם בננות מתובל ישן נושן