יש פריטים שאני מסתכלת עליהם פעם או פעמיים או שלוש או ארבע או חמש, יודעת שלפי מצב הרוח, כך ייכתב גורלם. ברגע נתון אחד מתכננת להשליך את הפריט אל האשפה וברגע אחר מהנדסת תוכניות לגבי הלוק החדש שלו – כי הרי שיפוץ רהיט ישן ופטאלי עושה לי טוב, זה גורם לי לחוש צעירה. ואם זה מערב צבע ובד והתרגשות יצירתית, זה הכי כיף.

את הארגז הישן הזה ירשנו מדייר קודם-קודם בדירה הקודמת-קודמת-קודמת שלנו בתל אביב. אני אפילו לא יודעת אם לקרוא לזה ארגז. במקור, זו הייתה כנראה יחידת תלייה למטבח או לחדר אמבטיה, עשויה מעץ סיבית עם חיפוי די כבד, שנותן לה את האינפוזיה להמשיך ולשמור על שלמות.

ההפכפכות הטבעית שלי הובילה לכך שהבאנו אותו איתנו מהדירה במרכז אל החצר שבצפון, למרות שכמעט הלך לעולמו כמה וכמה פעמים. בכל פעם מחדש אני אומרת לבנזוג, זה הזמן להעיף את הדבר הזה מפה, להשליך אותו. בהתחלה הוא שימש לנו סתם כיחידת אחסון, אחר כך עבר לחדר של הפיצקית כארונית לספרים ובסוף…הנה הסוף בפוסט הזה. וכנראה שאחר כך, בפעם הבאה, הגורל יהיה פחות משמח.

זהו אחד השיפוצים הכי ארוכים בתולדות ההיסטוריה שלי כשיפוצניקית חובבנית.

זה התחיל כשהוצאנו את הארגזון מהחדר של הפיצקית בדרך לאבדון. ואז גילינו שאנחנו צריכים כסאות לפינת האוכל, אבל קצר הזמן מלקנות כסאות אוכל ואנחנו עדיין לא בטוחים שאנחנו רוצים להחליף את הקודמים. בקיצור, דילמות דרמטיות והיסטריות (לא…).

החלטתי לעשות שימוש אחרון בארגז, בעיקר כי הוא הוכיח את עצמו בעבר כמקום נהדר לישיבה והוא נכנס באופן מושלם מתחת לשולחן האוכל שלנו.

(כאן בתמונת הלפני אתם רואים אותו בגרסתו הדי ראשונית והעצובה למדי)

אך מכאן: ארגז שהופך לספסל ישיבה.

השתמשתי ב:

צבע פוליאור של טמבור – לבן מט

מברשת צבע

בד ריפוד (נדרשה לי רצועת בד באורך מטר על חמישים לערך) – הבד הספציפי הזה נרכש ב"בדים-דים"

מספריים

אקדח סיכות + סיכות

ספוג עבה

הוצאתי מפינת היצירה שלי את הספוג שחיכה להזדמנות, את שאריות הבד מכורסא שריפדתי לא מזמן, את אקדח הסיכות האהוב ואת הצבע הלבן.

תחילה, צבעתי את הארגז בצבע לבן (פוליאור של טמבור), לא לפני שניקיתי אותו היטב. שתי שכבות של צבע הספיקו לתת כיסוי לצבע בשכבה המי יודע כמה שהייתה עליו קודם.

אחרי הצביעה גזרתי והתאמתי את הספוג לשטח העליון של הארגז ומתחתי מעליו את הבד. הידוקים משמעותיים באמצעות אקדח הסיכות הקטלני שלי וזאת סיימנו.

שיפוץ מהיר אך חביב.

בינתיים, הארגז שימש בהצלחה כספסל בכמה ארוחות ואירוחי חג סוכות. הידד!