כל מה שהיינו צריכים אחרי קיץ מהביל שבו כמעט ולא טיילנו, היה יום כזה של טיול. רק שלושתינו, כמו פעם.

מדהים איך ה"פעם" הזה קרוב כל כך. מאז שעברנו לנקודה הצפונית והמנותקת מדי שבה אנחנו מתגוררים, אנחנו מטיילים פחות. שנה של בנייה, של התפתחות, של הריון ושל המון עיסוקים ודאגות מסביב הפכה את השבתות שלנו לעצלניות במיוחד.

המעבר בין בתים, בין אזורים, בין תחנות שלא יושבות בדיוק, הפך את המירוץ ליותר מאתגר ממה שחשבנו.

לפעמים כמו בקלישאות הכי מרירות, החיים האלו עמוסי המשימות משכיחים את מה שחשוב – הרגעים האלו של ביחד שנוצרים כשמורידים את הסנדלים, כשטובלים את הרגל במים קרים וכשיושבים להתענג על ארוחה פשוטה בטבע. כמו פעם.

התגעגעתי. וגם הם איתי. אז לקחנו שבת כזו בדיוק.

נסענו לעמק המעיינות, לטיול בין הנחלים והמעיינות וקצת הליכה והמון ציפורים מסביב.

ולמרות הנוף הצהוב שמוביל עד לעמק, מנוקד מדי פעם בירוק של מטעי התמרים על כביש 90, אפשר להרגיש את חילופי העונות.

עוד לא סתיו, זה יהיה מיותר להגיד שכבר סתיו, אבל יש בריזה שבאה מדי פעם ומלטפת את הפנים והמים קרירים אפילו שהשמש בצהריים חמה מאד.

התיישבנו ליד המים ודיברנו על הבטן ומה שמסתתר בה.

ככל שהמועד מתקרב, כך היא מתרגשת יותר. היא צועקת בהתרגשות בתוך המים כאילו שאף אחד לא שומע "אמא, אני כל כך מתרגשת!" ואני לגמרי מתרגשת איתה.

אני לא מגלה לה שרק בלילות אני שוכבת ומלטפת את הבטן שבה ייצור קטנה מחליפה תנוחות וגורמת לי להרגיש אותה הכי קרובה ומחוברת. ואז, ברגעים האלו, אני הכי מתרגשת.

בדיוק כמו לפני חמש וחצי שנים, כשהרגשנית הראשונה ליוותה אותי מבפנים בכאלו לילות בדיוק.

עם רגליים רטובות התיישבנו לאכול פיקניק פשוט של ירקות חתוכים וכריכים שכל אחד שם בהם את מה שהוא אוהב וסלט עדשים עם צנוניות שרק אמא ואבא אוהבים ואם יתחשק היא תטעם, אבל לא בא לה עדשים.

מה בסלט?

1 כוס עדשים חומות שבושלו עד לריכוך

4 עלי מנגולד חתוכים לרצועות

גבעול בצל ירוק חתוך לרצועות דקיקות

3 צנוניות קטנות חתוכות לפרוסות דקיקות

תפוח יונתן אחד חתוך לחצאי פלחים דקים

חופן חמוציות

הויניגרט:

2 כפות שמן זית איכותי

מיץ לימון מלימון אחד

1 כפית חרדל

1 כפית דבש או סילאן

מערבבים את הכל, מעבירים לקופסת הפלסטיק ולוקחים איתכם לפיקניק.

שיהיו לנו חגים שמחים!