"היי, אני מגדיאל, יועץ עסקי ומנטור. היום אני אלמד אותך הכל, אבל הכל, על התפתחות אישית, על שיווק בעסק ועל איך לחיות טוב, בשפע".

כך, פחות או יותר ובין השורות, נפתח אחד מסרטוני הוידאו שניקיתי מתיבת המייל שלי בשבוע האחרון. פצחתי במבצע ספונג'ה רחב היקף, שכלל את הפיד שלי בפייסבוק אותו קרצפתי היטב ואת תיבת המייל שהייתה גדושה בהבטחות מאנשים שאינני מכירה ובפרסומות לרוב.

צפיתי בוידאו של מגדיאל כדי להיזכר. האם אני מכירה את האיש בחולצת העסקים והג'קט שניבט אליי מהמסך הפרטי, הכל כך אינטימי? האם אני שומעת את מה שאני שומעת? איש אחד כזה שיודע הכל, אבל הכל, גם על התפתחות אישית, גם על שיווק בעסק וגם על איך לחיות טוב? המסקנה היחידה שקפצה לי לראש היא שכנראה פגשתי את אלוהים.

הגם, הגם והגם הזה. וואו, איזה הספק. ואני, מבוגרת ממנו בשנתיים, ולא הספקתי כלום.

צילום: ענבל כבירי

אל תדאגי, תתפתחי לאט, תהני מהדרך

אני מטפסת לאט לאט בסולמות ההתפתחות האישית הפרטית שלי.

הצעד הזה, למשל, של לכתוב את אשר על ליבי ולא רק מתכונים וצבעים שמחים. הצעד הזה של לתאר את החיים שלי מנקודת מבט חיצונית וללמוד לשלב אותה עם זו הפנימית, שמתמודדת עם שאלות פתוחות או סגורות, הוא לחלוטין עניין של התפתחות אישית.

חוויתי אותה על בשרי, בצעדים של צב עם רגל אחת ובית שנוטה הצידה. לאט לאט ובזהירות. מתוך הצעדים שלקחתי בשנה האחרונה, באומץ רב, עם פרפרים בבטן.

הקטע עם התפתחות אישית הוא שהיא לא מסתיימת אחרי שלושה סרטונים חינמיים. היא מתמשכת ונמתחת. הקטע הוא שהיא שלנו. רק שלנו.

מגדיאל לא מכיר אותי, את ההיסטוריה והסיפור שלי ואת הרגשות המניעים אותי (לטוב ולרע) ואת התכונות האישיות המובילות אצלי. הוא לא מכיר את הפנים שלי, את החיוך שלי, את הדמעה שיורדת בצד הלחי כשמשהו כואב או מרגש – למשל – אחרי שצעדתי עוד צעד התפתחותי קטן.

כמה נעים להסתכל לה בעיניים

והעניין הזה של שיווק. מגדיאל מציע להגדיל את יחס ההמרה בין הקליק החיצוני של הלקוח על האתר הפנימי ובין הניוזלטר שנוצר בתיאוריית המשפך השיווקי כדי ליצור חיבור רגשי ותלותי בשירות שלי.

אני דוברת שתי שפות עיקריות. עברית ואנגלית. ולא מצאתי אף אחת מהן בתוך הנוסחה הזו. ואין תרגום, אפילו לא בכתוביות. רק מבצע שרץ על המסך ומבשר שיש עוד נוסחאות כאלו ואפשר להירשם וכו'. ולמה נוסחאות בכלל?

אני לא טוענת שאני מנטורית, בטח שלא של שיווק אבל היה נדמה לי ששיווק זה גם להגיע לאנשים, לדבר איתם, להציע להם פתרון שנשמע להם נעים ונוח. להבין איתם ביחד מה הם צריכים ולהראות שאני הכי טובה שיש בתחום שלי, בדרך הכי יצירתית שהיא שלי ורק שלי. נגיד המילים שלי.

(אני לא מנטורית, אני פשוט נועה – שקצת כותבת וקצת עורכת וקצת עוזרת בכתיבה ומלמדת למצוא את המילים שקיימות בכל אחד מאיתנו, כי כך אני מאמינה. ומה זה בכלל מנטור? ומי הכריז שמישהו הוא מנטור? האם יש מועצה כזו של מנטורים שבוחרת בכל שנה, כמו ועדת פרס נובל?).

השבוע עסקתי עם עצמי בדילמה שקשורה לכך, בחיבור הזה האישי שנרקם בכל פגישה שלי עם לקוחה, כשאני שומעת את סיפור הכתיבה שלה והוא תמיד כל כך שונה מכל הסיפורים האחרים. אני גרה ברמת הגולן וזה רחוק, רחוק מכל מקום. אבל זה הבית שלי ובחרתי בו לפני שבעה חודשים. ומאז אני מאוהבת בו, ורוצה לבלות בו, כי…הוא בית.

אני מוצאת את עצמי במסעות לכל רחבי המדינה, כי משהו בי חוסם ואומר שאף אחד לא יבוא לפגוש אותי ברמת הגולן. זה מן מקום כזה שמגיעים אליו כשיורד שלג או כשהדובדבנים מכסים את העצים.

אז רק בטלפון? אולי רק בסקייפ? והרי כל כך חשוב לי המבט הזה – אל תוך העיניים, כשלקוחה מדברת איתי על קושי בכתיבה, על פחד מלהגיד שהיא טובה במשהו, על ה"מי יקרא את זה בעצם?".

מתוך המפגש האישי הזה נוצרות הכרויות שהן השיווק הטוב ביותר, אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שנוצרות הכרויות שממלאות את יום העבודה שלי בהמון עניין, בקצב יצירתי גבוה.

חשבתי על זה שאני צריכה למצוא את האמצע בין מפגש פנים מול פנים ובין שגרת עבודה נוחה, שבה לא אהיה רחוקה מהבית ומהבת שלי.

איך נראה השפע שלי? רק שלי?

ולחיות בשפע? האם באמת יש פתרון אחיד לכולם? מן מתכון כזה שאם נלך אחריו בדיוק לפי ההוראות של מגדיאל, נוכל לחיות בשפע ולקנות לילדינו צעצועי טרולים מקוריים ולעצמנו בגדים ב-Modcloth מדי שבוע, לנסוע לסופי שבוע בניו יורק פשוט כי בא לנו לאכול במסעדה שווה או לנסוע בלימוזינה בין מישורי הגולן ?

גם כאן דרושה מחשבה, משלנו אגב.

דרושה נוסחה שמתאימה לנו בלבד, מכורח המציאות שהיא חיינו. מכורח המטרות שהצבנו לעצמנו, מכורח העיסוק האישי שלנו – שהרי קוסמטיקאית לא חיה את אותו שפע שחי מנטור, לא יותר ולא פחות. גם אני לא. עליה למצוא שפע משלה בדרך שלה, לאט לאט ובנחישות, בעבודה קשה, דרך קסמה וקסם הדבר הזה שהיא עושה. דרך הגיון בריא ולמידה, לא של נוסחאות קבועות אלא של רעיונות, כמו פעם – כמו מהספרים.

עוד רגע נכנסת לתוקף שנת 2017 וזה זמן ניקוי. אני חוזרת אל רשימת המיילים הארוכה ועומדת על המייל של מגדיאל. אני לוחצת Unsubscribe.

אני מרגישה פרפרים בבטן בדיוק כמו אחרי צעד מקדם כזה, של התפתחות אישית שבאה ממני, מהלמידה האישית שלי.

למדתי על בשרי מה מתאים לי, עשיתי החלטה מודעת, הגעתי אליה דרך מילים שמגיעות מהמקום הנכון.

מעדיפה להגיע להחלטות כאלו, להתפתחות אישית ומה לא, דרך אנשים שלא מדברים בנוסחאות אלא בתובנות אמיתיות, מתוך למידה, שמדברים במילים שאינן נשפכות אליי מתוך משפך שיווקי שהיה צורך למלא אותו בתוכן, כל תוכן.

לרגע חשבתי שאולי שנת 2017 תבשר בדיוק את זה – את הלמידה, את החיפוש השקול אחר התובנות האמיתיות, אלו שמתאימות לי.

תחושה נעימה שמציפה אותי, ריקנות טובה כזו, שקט בראש שמתמלא במחשבות שהן שלי. אני חוזרת אל המילים שלי וכותבת. עשיתי את זה ממש לבדי וזה עוד צעד נפלא קדימה.

2017, תהיי טובה. לכל אחד על פי רצונו.