לא, לא באמת יכולה שלא לכתוב עליו. על אף שהוא התנ"ך של הסגנון הזה, המאופק, הנונשלנטי, האדיש, המינימליסטי, הכפרי על אמת.

לשתות קפה שנמזג דרך נייר, לבנות כוורות דבורים בגינה ולא לפחד, להכין סלט ירוק כמו שאף בית קפה לא יכול להכין, להבין את הניואנסים הקטנים בין יין תפוחים שהוכן לבד בנובמבר ובין ליקר אגסים שהוכן לבד דווקא אחרי חג המולד. לבקר בבית קפה שהעיצוב בו לבן, אפור, תכלת. לא יותר מכך.

לנסוע למקומות שונים בעולם שבהם אנשים מגניבים ממני חיים אחרת. לבנות מלתחה שכולה יד שנייה (אבל שכל פריט בה נבחר בקפידה ומגיע מסקאלת האפורים-לבנים-תכולים).

ללבוש פשתן. לצלם תמונות על רקע לבן. לשמוע מוזיקה נוגה עם יוקלילי שמפתיע ביכולותיו. להתמכר ל-Kinfolk. (חפשו גם את שני הספרים – Table ו-Home).

כמעט ולא כתבתי עליו ובעצם הבנתי שאני מכורה לו לא פחות מהמגזינים המתוחכמים שציינתי עד כה. Country Living (בגרסתו האמריקאית, יש גם גרסה אנגלית) הוא אחד המגזינים הכי מתוקים לעיצוב הבית.

מי שאוהב את הסגנון הכפרי העכשווי, זה שמשלב בין עץ חשוף ובין כסא ישן ששופץ ונצבע בגוון הנבחר של הרגע, בין שתילת עשבי תיבול ועגבניות ועיצוב חדר ילדים עם פריטים מאיקאה, בין הכנת פאי תפוחים ובין ביקור בבית הקפה הכי טרנדי בעיר (יותר נכון להגיד – בעיירה הקטנה והנידחת) – זה המגזין בשבילו.

אני מאמצת ממנו מתכונים בלי הפסקה ורעיונות קטנים ונהדרים לעיצוב הבית. וכאן המקום להודות לאמא שלי, חובבת לייפסטייל בעצמה, שמנויה לעיתון כבר שנים ונותנת לי לאמץ אותו.

האח הקטן והאירופאי של Folk Magazine. קיימות, חיים פשוטים, טיולים בטבע, עיצוב ירוק, לייפסטייל נקי. מגזין יפיפה שעוסק ביצירתיות, השראה, מחקר תרבותי ואמנות עם קשר חזק לטבע ולסביבה.

בכל גיליון ראיונות עם אמנים, כתבות על מקומות מעניינים, סקירה של טרנדים בתוך עולם הקיימות ושיח תרבותי אמיתי וכן על הפשטות של הדברים.

חיבור אמיתי לחיים נקיים ופשוטים, כאלו שמתקיימים בין הפיורדים של נורווגיה והג'ונגלים של ברזיל. בדיוק המקום להכיר אמן שבונה קייאקים למחייתו ואת סודות הטיפוח של היערות הירוקים של בוואריה.

מג'ייפור לקליפורניה, מאיי פארו ועד אנטרקטיקה – הגיליון האחרון של Cereal, מגזין שמוקדש לטיולים ולתרבות הוא אחד היפים שתמצאו על המדף.

מגזין עמוס בסיפורי מקומות וטיפים לטיולים רחוקים, צילומים יפיפיים וכתבות אישיות שמתארות מסע בין עולמות עיצוב מכל רחבי העולם.

זהו מגזין על הדברים היפים שמחכים בכל הנקודות הקרות, הקפואות, החמימות, המדבריות, הירוקות-עד, המנותקות, המחוברות לתרבות שאנחנו לא מכירים.

מכל מגזיני העיצוב שאני עוקבת אחריהם, ויש לא מעט כאלו, דומינו הוא כנראה המסחרי ביותר. הוא מתפרסם ומשווק לצד חנות שמוכרת פריטי עיצוב לבית. המגזין עצמו הוא פרקטי ועמוס בטיפים מעולים, כאלו שקל ליישם ולא נראים כאילו יצאו ממגזין עיצוב (ויישארו בו למעט ייראו ויפנטרסו).

בכל עונה יוצא לאור גיליון אחד שמרכז בתוכו את הטרנדים הכי חמים, את סודות האירוח של הרגע, את פרשנויות הצבעים והגוונים של העונה ואת סיפורי הבתים של הסלב התורניים.

מי שמכיר אותי ממש טוב יודע שאוסטרליה על הכוונת שלי כבר לא מעט שנים. לא רק בגלל הנופים המדהימים, הערים ורצועות החוף הנפלאות, אלא גם בגלל המודעות האוסטרלית לעיצוב, לאמנות, לתרבות, למוזיקה ולאוכל טוב.

אלו חיי פנאי שמרתקים אותי.

החיים האלו שמאפשרים לקחת צעד אחורה מהמרדף ולהנות מהנאות קטנות של רגע, לשים ירקות (כי צמחונית) על הברבי ולהזמין את כל החברים לבירה.

יום יבוא ואצא מהארון בכל מה שקשור ל-My Kitchen Rules. ומי שמכיר מבין.

אולי זו הסיבה שאני מאוהבת ב-Frankie Mag כבר די הרבה זמן ומדי פעם מפנקת את עצמי בגיליון מודפס שמגיע מהדאון אנדר.

אני קוראת את הבלוג המאד פעיל של המגזין באופן קבוע. בלוג עמוס בהשראה מכל מיני סוגים – אופנה, ספרים, מוזיקה, אוכל, עיצוב ויצירה. צבעוני ונהדר!

בן אשבי גדל בחווה בקנטקי. סבא שלו לימד אותו לגדל דלעות, דודה שלו לימדה אותו להכין עוגת רד וולווט. מהר מאד הוא גילה עד כמה הוא אוהב לחיות היום ולתעד את האתמול, את אותם רגעים שמתרחשים רק בכפר, בטבע, במקום שבו כמעט ולא נוגעים במסכי מחשב, אולי רק בכפתור המצלמה.

הוא איגד חבורה של צלמים, אליהם הוא מצרף בכל פעם כשרונות חדשים, והקים את מגזין Folk, מגזין של מסעות, של מקומות קטנים, של חיי אדמה על אמת - עם ריח של גשם ועלעלי גזר שמופיעים אחרי שעבדנו קשה.

המגזין היפיפה הזה תמיד לוקח אותי למקומות שבהם אפשר באמת לנשום. מהקפה השקט בקנטקי שבו מגישים תה ג'ינג'ר באמצע יום גשם ועד לנהר הקפוא באיסלנד.

עמוד הפייסבוק המאד פעיל של המגזין הוא עוד מקום לאתנחתא מרגיעה באמצע יום קשה