שבועות. עוד כמה שבועות חותמים שנה בצפון. ועוד רגע אנחנו עולים עוד קצת צפונה. בניגוד לשינוי הגיאוגרפי שערכנו לפני שנה, כשנחתנו כאן במושב הקטן הזה בלי לדעת לאן הגענו, השינוי הפעם הרבה יותר ממוקד. חשבתי שזה הזמן לסכם לעצמי בראש את התקופה הזו, שהייתה כל כך מבלבלת שמתחשק לי להשאיר אותה מאחור, לקחת ממנה רק רגעים קטנים ובודדים של סיפוק. לשחרר אותה ולהתחיל מהתחלה. 

שבועות. בעוד שלושה שבועות אנחנו עוברים לבית אחר.

זה קרה לנו בהפתעה. חודשיים לאחר שהגענו לכאן מצאנו את עצמנו שוב בצומת, כשההורים שלו החליטו שהם עוברים לצפון הרחוק יותר ואנחנו החלטנו להתקרב ליעד שלהם (שהוא הרי זה שרצינו לעצמנו מלכתחילה).

כך, בעוד שלושה שבועות ולאחר כמה חודשים של תהליכי בירוקרטיה, ממון ונדל"ן, שלושה דברים שאנחנו לא שוחים בהם בדרך כלל – אנחנו עולים לגולן, לבית ישן-חדש שקנינו במקום שלא היה מוכר לנו בתחילה והיום, עוד לפני המעבר, כבר מרגיש כמו בית.

זה לקח שלמדנו מהמעבר הקודם. מצחיק איך התבשלנו לקראתו כל כך הרבה זמן, בערך מהרגע שהפיצקית נולדה וידענו עד כמה אנחנו אוהבים את הירוק והכחול והפריחה והשמיים הפתוחים. ולא ידענו עד כמה אנחנו לא יודעים. עברנו באוגוסט שעבר למקום שלא ממש הכרנו ולמדנו בו על עצמנו כמשפחה אינספור שיעורים קטנים אך חשובים.

שנה של געגועים לעולם התוכן שלי

בתוך השנה הזו, שהייתה שנה של שינויים מפתיעים ושל הכרות עם אזור חדש לגמרי, שחשבנו שאנחנו מכירים אבל גילינו שלא, מצאנו את עצמנו סוטים מהכיוון, לא פעם לוקחים החלטות מהירות של "כיבוי שריפות", מסיטים הצידה את עולם התוכן שלנו.

הטיולים, הבישולים, היצירה וכל הדברים האחרים שכתבתי עליהם כאן זזו קצת הצידה לטובת בנייה מחדש של העולם הקטן שלנו.

העסקים והעיסוקים שלנו לקחו כיוונים אחרים – לטובה –  אך הסיטו אותנו מעיסוקים אחרים שעזרו לנו לצאת מהשגרה. מצאנו את עצמנו עובדים שעות ארוכות, לפעמים אל תוך הלילה, כדי להתפתח כאן כמו שחלמנו. כך, לעיתים, איבדנו את הספונטניות, את העיסוקים האהובים מסביב.

התמודדויות לא פשוטות עם המערכת, עם הסתגלות למקום ולאנשיו, גרמו לנו לפעמים לתחושה של בדידות, כזו שמצד אחד שוברת, אך בראייה לאחור מחזקת את החיבור שלנו זה לזה בתוך משפחה.

יותר מהכל – מצאתי את עצמי לומדת על העיסוק שלי, על הכתיבה, יותר מאשר על מה שמסביבה, על עולם התוכן שמורכב מכל האהבות שלי. אני מרגישה שהזנחתי אותן השנה. אני מרגישה שזה הזמן שלי לחזור אליהן, גם כאן.

כשהוא נכנס לי למטבח

לא רק אני צמחתי השנה. גם הוא. נפתח אל העולם שמסביב. מי שסגור כל הזמן מול המחשב, מדבר עם מסכים וקצת איתי ועם הפיצקית מצא כאן עולם שלם מסביב. הוא התחיל לדבר, להתחבר, להכיר, להתפתח, לחשוב בגדול, לחלום.

פתאום המקום הזה שאליו אנחנו עוברים פתח לו צהר לחלומות, רעיונות ורצונות. קטן ופשוט ואפילו מפתיע מבחינת החלום הגדול שלנו על חיים בכפר (כי הוא לא בדיוק כפר, ולא בדיוק). זה אולי השיעור הגדול של השנה. למצוא את הבית, למצוא אותו לפעמים במקום הכי מפתיע, זה שחלפת דרכו כדי למצוא מקומות אחרים. קוראים לו קצרין.

ועכשיו, יחד עם כל ההתפתחות הזו, הוא חזר אל המטבח. אחד המקומות האהובים עליו שבו אני השתלטתי על סירים ומחבתות ומתכונים והוא טעם ואוכל וגם ביקר. פתאום היד המדויקת שלו, זו שיודעת לקרוא הוראות ולא לצאת מהן, רק בחישוב ארוך ומפותל, יוצרת מטעמים.

ועכשיו שבועות. בכל שנה הוא מבקש ממני להכין לו עוגת גבינה. זהו הזמן היחיד בשנה שבו אנחנו מרשים לעצמנו שחיתות מופרזת. בכל שנה אני מכינה לו עוגה, עד כדי כך שעוגת הגבינה כבר נקראת בקרב אהובינו עוגת סיימון. הפעם פיניתי לו מקום. הדובדבנים שקטפנו בעין זיוון סיפקו לו השראה.

עוגת גבינה עם הפתעות של סיימון

המרכיבים לעוגה בקוטר 24

לבסיס:

300 גרם עוגיות קרמל

200 גרם חמאה מומסת

למלית:

900 גרם גבינת שמנת איכותית

115 גרם סוכר לבן

3 כפות קורנפלור

2 ביצים

115 מ"ל שמנת מתוקה

תוכן של מקל וניל אחד או חצי כפית תמצית וניל איכותית

גרידת לימון מלימון אחד

לציפוי השוקולד:

250 גרם שוקולד מריר

250 גרם שמנת מתוקה

1 כף גדושה קפה מגורען

לציפוי הדובדבנים:

400 גרם דובדבנים טריים

3 כפות סוכר

אופן ההכנה:

מניחים על תבנית האפייה נייר אפייה חתוך לפי גודל התבנית. מחממים את התנור ל-180 מעלות.

במעבד המזון מרסקים את העוגיות. מוסיפים חמאה מומסת ומערבבים היטב. מעבירים לתבנית ומשטחים כך שהתערובת מכסה את כל שטח התבנית. אופים בתנור במשך כ-10 דקות ומצננים היטב לפני השלב הבא.

בינתיים, מחממים את התנור ל-200 מעלות.

להכנת המלית

מערבבים את הסוכר והקורנפלור. מוסיפים את גבינת השמנת ומערבבים היטב עד שהתערובת הופכת קרמית. מוסיפים את הביצים וטורפים היטב. מוסיפים את השמנת, הוניל והלימון וממשיכים לערבב מעט, עד שנוצרת תערובת חלקה ואחידה.

שופכים את התערובת לתוך התבנית ואופים במשך 40-45 דקות, עד שהעוגה הופכת חומה. אם העוגה הופכת חומה מאד אך עדיין נוזלית, מכסים בנייר כסף ואופים עוד כ-5 דקות.

מוציאים מהתנור ומניחים לעוגה להתקרר בטמפרטורת החדר. לאחר מכן מכניסים למקרר למנוחה של 3 דקות ועדיף ללילה שלם.

להכנת ציפוי השוקולד:

מרתיחים את השמנת עם הקפה תוך כדי בחישה. שוברים את השוקולד לתוך קערה. לאחר שהשמנת רותחת, שופכים אותה לתוך קערת השוקולד ומערבבים בעדינות עד שהתערובת אחידה. שופכים על העוגה. מצננים מעט עד שהשוקולד מגיע לטמפרטורת החדר ומעבירים למקרר למשך כמה שעות.

להכנת ציפוי הדובדבנים

מוציאים את החרצנים מכל הדובדבנים, מקפיצים במחבת את הדובדבנים עם הסוכר עד שהתערובת הופכת מעט סמיכה. מעבירים לקערה ומצננים. מפזרים את התערובת מעל השוקולד.

מושחתת, חגיגית ולגמרי שלו! חג שמח מבית מלא קרטונים, בפעם השנייה בשנה!