הפיצקית אוהבת להסתכל על העננים ולצייר לעצמה סיפורים וציורים בראש. "אמא, תראי! דינוזאור", היא אומרת עם חיוך גדול על הפנים והעיניים הגדולות שלה נפקחות גדול-גדול, כשאנחנו חולפים על פני ענן גדול מעל כביש החוף. "היי! אמא, את רואה את הכלבלבה הקטנה הזו?" היא שואלת, ואני מסתכלת על הבנזוג ושנינו עונים בשקר (אבל לבן ומתוק): "כן!!!!!!"

בשבת האחרונה התעוררנו לבוקר מושלם לציורי עננים. השמש זרחה אבל סביבה התכנסו ענני חורף אפרוריים שנצבעו מפעם לפעם בקרניים שלה. המשחק הזה בין השמש לעננים והעובדה שהגשם הפסיק בלילה שלפני, הוציאו אותנו מהמיטה מוקדם מאד. חיפשנו טיול קצר של בוקר ובחרנו לנסוע לכיוון חיפה, אל פארק הכרמל ולחי-בר, שם לא ביקרנו מאז אותה שריפה ארורה לפני חמש שנים, הרבה לפני שפיצקית נולדה.

אספנו את עצמנו מהמיטה, השארנו את הפיצקית לנחור עוד חצי שעה, בזמן שסידרנו בשקט פיקניק ארוחת בוקר מאולתר. הרמנו מהמיטה גם את אחותי היקרה שהתלוותה אלינו לטיול ויצאנו אל הכרמל.

בדרך העננים הפכו בהירים יותר והשמש קרירה ושקרנית, אבל לעיתים מלטפת. לפעמים אני לא מאמינה שפלא כזה כמו יערות הכרמל נמצא במרחק של 10-20 דקות נסיעה מהבית. אנחנו ללא ספק לא מגיעים לפה מספיק.

החי-בר המשופצר מציע הצצה לחייהם של יחמורים, עיזים מסוגים שונים, סלמנדרות חובבות מים והנשרים המיתולוגיים של הכרמל, אלו חיים בשטחים סגורים עד שישוחררו בשמורת החי-בר עצמה, שסגורה למבקרים כדי לאפשר לחיות לחזור אל הטבע כפי שהתנהל לפני השריפה.

אפשר להצטרף לסיור מודרך שמוצע במקום או להסתובב באופן עצמאי. זה סיור קצר, בן לא יותר משעה-שעה וחצי, שבו עוצרים וצופים על החיות, קוראים ולומדים על ההרגלים שלהן ומקשיבים להסברים על חידוש החי-בר לאחר השריפה.

את הפיקניק ערכנו בפינה אחרת של פארק הכרמל, סמוך לכיכר האוניברסיטה, שבה גילינו רקפות שעומדות כל רגע לברך אותנו, אוויר צח וקריר ונוף ששולח ידיו עד לחופי הים של חיפה שמבצבצים בין ההרים.

לא צריך להכביר ביותר מדי מילים. נותנת לתמונות לדבר. צאו לטייל בכרמל.

עוד אוויר כרמל: יער עופר ועין הוד, ביקור בגן החיות בחיפה