את המילים שגל צייכנר כותבת אני קוראת בלי לפספס אות. היא כותבת את המסרים של Pink is for Boys מתוך האג'נדה הפמיניסטית הברורה שלה ובין השורות היא מגלה עד כמה העולם שלה רחב, מגוון, פתוח ומסקרן.

המילים שלה כל כך שואבות פנימה, שכשפגשתי אותה לראשונה לפני קצת פחות משנה במפגש עצמאיות בתל אביב, אליו הגעתי לספר קצת על כתיבה, התרגשתי לגלות את הפנים מאחורי המותג. הרגשתי שאני מכירה אותה כל כך טוב – את המחשבות שלה, האמונות הפנימיות והעמוקות שלה, את ההשפעות התרבותיות שלה. הכל דרך המילים שלה, שגם נכתבות במסרים קצרים על גבי המוצרים של Pink Is For Boys.

ככה בעיניי צריך לכתוב את המותג שלך, אישי, ברור, נגיש, פשוט ומעורר מחשבה. תכירו את גל צייכנר, מעצבת מילים ובמילים.

מי את?

אני גל, אני אישה, אמא, בת זוג, אני חברה, אני בעלת עסק, ואני אוהבת לחלום.

בגיל 20 עברתי לגור בתל אביב, למדתי באוניברסיטה ספרות. החלום שלי היה בכלל להיות סופרת. אהבתי לקרוא מגיל צעיר, ורציתי לכתוב, בעיתון או ספר, או איפה שיתנו לי . האוניברסיטה ואני לא הסתדרנו, אני בכל זאת מופרעת קשב, ועזבתי ללימודי עיצוב גרפי. בדרך גם למדתי עריכה לשונית ועבדתי בכל מיני עבודות כמו ניהול מלאי וניהול פרויקטים.

ילדתי מיד עם סיום הלימודים, והבנתי שאני רוצה להיות עצמאית כדי שאוכל להיות גם אמא וגם בעלת קריירה. היום יש לי מותג שנקרא pink is for boys, זה ליין טי שירט עם אג׳נדה פמניסטית.

פעם מישהו שאל אותי מה אני עושה, עניתי שאני מעצבת מילים, אני מעצבת טיפוגרפית ביטויים ומילים ומדפיסה אותם על חולצות.

מתי גילית שאת אוהבת לכתוב?

בערך מהיום שאני זוכרת את עצמי. ציירתי, צילמתי, כתבתי, תמיד יצרתי. יש תקופות שפחות, ויש תקופות שיותר.

בשנים האחרונות כתבתי פחות ופחות. בשנה האחרונה, חזרתי לכתוב, זה התחיל בפוסטים לpink וזה ממשיך גם למעבר. משהו בחיידק הכתיבה חזר אלי.

הפוסטים של Pink is for boys מרגישים מאד ספונטניים וזורמים, האם את מתכננת את שגרת הכתיבה שלך או דווקא מחכה שהרעיון יגיע אלייך?

לפעמים אני חושבת על נושאים שקופצים לי ואני רושמת בצד וכשיש לי זמן יושבת באופן יזום וכותבת. אבל את רוב הפוסטים אני כותבת בלי לתכנן, רק צריכה רעיון מנחה. אני מקבלת השראה מהרחוב, מהרשת ומהחיים שלי. כך שלפעמים לא עולה כלום ויש שבוע שלא פירסמתי ויש שבועות שיש שני פוסטים ביום כי דברים נורא מעניינים קורים. הכתיבה באה לי בשיא הטבעיות, זה המקום הבטוח שלי, כך שאם יש לי על מה לכתוב זה זורם לי מאוד מהר.

הכתיבה שלך שמה אותך בפרונט – את מדברת על הדעות שלך, שהן חלק מהערכים של המותג שבנית. האם את נתקלת בביקורת על תכנים שבהן את מביעה את האג'נדה שלך, ואם כן איך את מתמודדת עם התגובות?

כל חיי, אבל באמת כל חיי, הייתי דעתנית וסבלתי. זה תמיד גורם לחיכוכים. כשהייתי צעירה יותר ממש התבאסתי למה אני לא יכולה לשתוק, תמיד אומרת משהו.

כשהתחלתי עם pink הייתי זהירה יותר, והתייעצתי על כל טקסט שיוצא, לאט לאט ראיתי שרוב הטקסטים שלי עוברים בגרון, וגם זה בסדר שלא כולם יאהבו את מה שיש לי להגיד. גם אני לא אוהבת כל מה שאני קוראת. אני לא מתיימרת להיות מומחית ולהסביר על משהו שאני לא מבינה בו כמו איך מחשב בנוי או באיזה מניות להשקיע. אני בסך הכל אומרת את דעתי.

באילו שעות הכי נוח לך לכתוב? האם יש תהליך תכנון כלשהו?

שעות העבודה שלי בגדול הן בין 9-15. זאת אומרת שזה הזמן מחשב שלי, זמן שיש שקט בבית ואני יכולה לשבת ולהתרכז. הלואי וכל יום הייתי כותבת, אבל יש עוד דברים שצריך לעשות בעסק. לרוב אני פשוט כותבת כשיש לי מה לכתוב. זה לא קורה כל יום, כשזה בא, זה בד"כ לוקח משהו כמו 10 דק.

ספרי על 5 תחנות תרבותיות שהשפיעו עלייך להתחיל וליצור תוכן.

א. reality bites- בגיל 15 ראיתי את reality bites והחלטתי שגם אני רוצה לעשות סרט דוקמנטרי. קיבלתי מתנה מצלמת וידאו, והלכתי איתה לכל מקום, צילמתי בלי הפסקה, כולל ראיונות עם חברים. יום אחד המצלמה מתה, חלק מהחומרים שרדו את השנים, חלק פחות. אני חושבת שהסרט הזה גרם לי להבין שגם בחיי היומיום שלנו מסתתר סיפור. וזה לימד אותי לחפש אותו. עדיין נישאר בי מקום בלב להגשים ולעשות את הסרט הזה. 20 שנה עברו, החברים עדיין אותם חברים אגב.

ב. מוזיאונים- מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל חופש לפחות למוזיאון אחד. עד היום כשהראש שלי מוצף ואני לא מצליחה ליצור אני קופצת למוזיאון תל אביב, נהנת מהשקט והריח ומתחילה לחלום על יצירה חדשה.

ג. תל אביב- תל אביב היא העיר שלי כבר יותר מ 16 שנה. הגעתי אליה במיקרה, ואני לא מצליחה לעזוב. ההשראה פה היא בכל מקום, האנשים, הבניינים, הים, והשווקים. יפו העתיקה או או גרפיטי בפלורנטין, בכל מקום אני רואה עוד ועוד השראה. אני גרה מאחורי כיכר ביאליק, ואין דבר כיפי יותר מלחזור ב12 בלילה הבייתה מחברה ולגלות שיש חזרות בכיכר או פתיחה של תערוכה.

ד. פייסבוק- המקום בו הכל קורה. אני נחשפת מהפינה שלי בבית לכל כך הרבה רעיונות, אנשים ומקומות. אני לומדת המון באמצעות הפייסבוק, אני מגלה עולמות שיש להניח שלעולם לא הייתי מגלה אם לא הייתי נתקלת בהם בפייסבוק.

ה. אתגר קרת וספרים- כל חיי הייתי תולעת. ורק כשהגיע אתגר קרת הבנתי שכדי לכתוב סיפור טוב לא צריך להיות ג׳. די. סלינג׳ר. אפשר להיות גם גל מנהריה, ולכתוב במילים יומיומיות ועדיין יהיה לזה עומק.

אחד המסרים הכי חזקים שאת מעבירה הוא שמותר ורצוי להביע את עצמך ואת האג'נדות שלך – דרך יצירה ועשייה ודרך המילים שמלוות אותה. מה את יכולה לייעץ למישהי שיש לה בבטן תובנה או רעיון לכתיבה ולהבעה בכלל וחוששת מהפריצה הזו החוצה?

בעולם שלנו לכל רעיון יש מקום. את רק צריכה למצוא את הבמה הנכונה. וכמו בעיצוב טוב, או בסרט טוב, צריך נימוק. אם את יכולה לנמק, אין סיבה לפחד.

מה שכן, לפני כל פירסום, תמיד תחשבי עם עצמך, אם יש בך את היכולת לנהל את הדיון הזה, אם יש בך את הרצון לנהל אותו. יכולה לספר על עצמי, שיש דיונים שחשוב לי לקחת בהם חלק למרות שאני יודעת שהם נפיצים.

ויש כאלה שאני יודעת שאין לי מה לתרום לשיח ולכן אני אפילו לא מנסה.

מהו המקום בבית שלך שהכי מעורר בך השראה לכתוב?

אני לא חושבת שיש לי מקום שמעורר בי השראה. כשהיא באה היא באה.
בדכ אני כותבת במטבח או בפינת העבודה שלי, אבל עכשיו נניח אני על הספה בסלון 🙂

מה החלום הכי גדול בהמשך הדרך ואיך הכתיבה משתלבת בהגשמה שלו?

כל יום יש לי חלום חדש, אני פשוט לא מספיקה לעבוד על כל החלומות.
החלום הכי גדול הוא ש pink יגיע לכל העולם. ואין לי ספק שתוכן הוא הדרך בימים אלו. זה תמונות באינסטוש, או פוסטים בפייסבוק. התוכן הוא הכלי השיווקי של התקופה. כבר לא מספיק רק קונספט מגניב, זה צריך להיות תוכן מקיף שעוטף את המוצר. בפנטזיות יש לי עוד חלומות כמו משרד קריאייטיב שמשלב את כל הכישורים שלי ליצירה אחת. אבל יש עוד זמן עד שזה יקרה 🙂

לאתר המהמם של Pink is for boys

לעמוד הפייסבוק של Pink is for Boys

עוד הצצה אל הדברים היפים שגל מעצבת: