השבוע שעבר היה מסוג השבועות האלו שמתקדמים יותר מדי לאט. פרויקט גדול של כתיבה ששאב ממני את כל הכוחות והרגשתי שנגמרו לי המילים. היו בשבוע הזה עוגמות נפש קטנות ומשחקי עבר-הווה-עתיד שהעלו מחשבות לא נעימות ולא מעט כאב, הוא הביא איתו מן תזכורת לשנה  קשה כזו, שבה היה הבית מקום לנחמה אבל המסביב שלו קצת פחות, הוא גילה את עצמו אמיתי וחשוף והותיר בנו החלטה שכאן – במסביב הזה – קצת פחות טוב לנו.

מתוך המחשבות האלו שלא נמחקות כל כך בקלות, עלתה לפני כמה שבועות ההחלטה לעזוב ולעבור למקום אחר, אל הצפון שאני כל כך אוהבת. המעבר הזה יתרחש רק בעוד כמה חודשים, כי רצינו לתת לפיצקית לסיים את הגן האהוב עליה יחד עם כל החברים. ואחר כך, בקיץ, נפליג צפונה.

אל כל התחושות האלו והלחץ שעטף, הצטרפה מחלת חורף שלא עזבה את הפיצקית ותקלת אינטרנט מהותית שהותירה אותי עם המון מילים אבל בלי אפשרות להעביר אותן הלאה, וזו הרי העבודה שלי.

גמרתי את השבוע ללא נשימה. זרקתי הכל הצידה והלכתי לישון בשעה שמונה ושלושים בערב יום חמישי. כשהתעוררתי כבר היה יום שישי, יום שהוא נחמה נעימה מול שאר הימים בשבוע ולאחר שהבנתי שישנתי לילה רצוף בלי להתעורר לפנות בוקר כדי לעבוד, ראיתי שהשמש זורחת, הכנתי לי קפה, יצאתי לקניות עם אהובי וחזרתי היישר אל המטבח.

חזרתי למטבח אחרי כמה ימים של עצלות שהתערבבה בעצב הזה. תוך אלף ספקות שמזכירות לי את קולות ה"מסביב" הזה.

"את לא צריכה לבשל", "למה בכלל את עושה את זה", :אז מה אם את אוהבת את זה – את העיסוק – הרי זה אוכל ואוכל זה משמין, לך…", "אז מה אם זו אמנות בשבילך, הרי את ככה…. ולכן ככה, וזה לא צריך להיות ככה".

ואני פשוט אוהבת לבשל, לאפות, להתעסק בחומרי גלם. לראות את הפנים של האנשים של האהובים עליי כשהם נהנים מארוחה טובה ובריאה. לא רק עוגות שוקולד נוזלות וערימות של סוכר אלא גם ברוקולי, סתם ברוקולי, עושה לי אושר רב וחמימות בלב. שהרי קיצוץ ירקות, כמו ניקיון ושטיפת כלים, היא העבודה המנחמת ביותר לראש עמוס במחשבות (מדברת בשם עצמי).

ומתוך הקיצוץ, הבישול והמפגש החוזר והמנחם עם המטבח, נולד קיש ברוקולי ובטטה צבעוני במיוחד, עם בצק מתובל במיטב עשבי התיבול שמקיפים את הבית שלנו ועם טעמים של ירקות טריים ששמרו על צבעם בזכות בישול קצר ולעניין. את הבצק אני מכינה כמה שעות מראש, כי הוא צריך קירור לפני האפייה.

מה צריך לקיש בקוטר של 24 (ועוד שניים אישיים מהשאריות)?

לבצק:

150 גרם חמאה קרה

250 גרם קמח לבן רגיל – מנופה

כפית מלח

כף עשבי תיבול יבשים קצוצים – השתמשתי באורגנו וזעתר, ותוכלו להשתמש בכל עשב תיבול אחר.

מעט פלפל שחור

2 כפות מים קרים (ולהכין אחת בהיכון)

למלית הקיש:

כוס וחצי פרחי ברוקולי טריים

2 בטטות קלופות

2 ביצים בגודל L

גביע שמנת חמוצה

חצי כוס שמנת לבישול

חצי כפית אורגנו יבש

פלפל שחור ומלח

אופן ההכנה:

מניחים את כל חומרי הבצק בתוך מעבד מזון ומערבבים ליצירת פירורים, מוסיפים כף מים ועוד אחת, עד שנוצר כדור בצק אחיד. עוטפים את הכדור בניילון נצמד ומעבירים לקירור של 3-4 שעות עד יממה.

כשהבצק מוכן לשימוש מרתיחים מים בסיר קטן ומוסיפים פנימה את פרחי הברוקולי, עד שהם רכים אך עדיין שומרים על צבעם הירוק. מוציאים את פרחי הברוקולי ושוטפים במים קרים כדי להפסיק את הבישול.

פורסים את הבטטות לדיסקיות בעובי של סנטימטר ומניחים בסיר עם מים. מבשלים עד שהבטטות מתרככות. מוסיפים אותן לברוקולי.

מקמחים משטח עבודה ומרדדים לעיגול בעובי של 3-4 מילימטר. מניחים את הבצק בתבנית ומהדקים היטב לדפנות. מחוררים באמצעות מזלג את תחתית הבצק ומניחים בפריזר לחצי שעה.

לאחר חצי שעה מוציאים את הבצק, מניחים מעליו את פרוסות הבטטה ופרחי הברוקולי.

בקערה קטנה מערבבים יחד ביצים, שמנת חמוצה ושמנת לבישול עם התבלינים ועשבי התיבול. שופכים מעל הירקות.

אופים בתנור שחומם מראש ל-170 מעלות, כ-35 דקות, עד שהקיש יציב וזהוב.