בין ימי הגשמים החמקמקים לשמש כפי שהיא בסוף החורף – מחבקת בדיוק במידה הנכונה, ובין הפריחה וההתחדשות שבה, יש לה יום הולדת. ארבע שנים להולדתה. ואני איתה, חוגגת ארבע שנים להיותי אמא.
זהו רזומה מאד עלוב יחסית לכמה אימהות שאני מכירה. ילדה אחת ולא חמש או שלוש או שתיים. ובכל זאת, המון תובנות שאין בהן גילוי עצום, בעודי חסרת ניסיון יחסית לאחרות. המון תובנות אימהיות קטנות שאני, ביני לבין עצמי, חוזרת אליהן, מפתחת אותן. מתעמקת.
מעיזה רק לרמוז אותן לעצמי.
למשל שהיא לא יכולה לעשות כמעט שום דבר שיגרום לי להישבר. להפך, גם ברגעי העייפות שבהם כל מה שמתחשק לי הוא לישון והיא בשלה רוצה לשחק, להיות המלכה ואני הנסיכה ואולי דווקא היא תהיה הפיראט ואני התרנגול. והנה היא הפילה קערה עמוסה באוכל. והופ, "מישהו" הפיל גליל נייר טואלט לשירותים. והנה, היא שכחה לסגור את הברז במטבח. למרות הכל אני סבלנית איתה ומגלה בכך הרבה על עצמי.
למשל שהיא חווה שינויים טוב יותר ממה שחשבתי. ושאני לא צריכה להרגיש אשמה שאני עדיין מחפשת לה את הבית הטוב, החם. כך למשל התבשרה שבקיץ נעבור שוב לבית אחר, הפעם אני מקווה למשכן קבע. למרות תחזיותיי השחורות, היא שמחה והייתה נלהבת ושאלה המון שאלות חכמות.
למשל שאני לומדת לאט לאט לשחרר אותה, להשתחרר איתה. אני נותנת לה לרוץ, לקפוץ, להתלכלך, לצאת ברגליים יחפות אל הבוץ מיד לאחר המקלחת. וזה בסדר. כי יש מים וסבון. ופתאום באמת אבל באמת לא אכפת לי, העיקר שהיא שמחה ובטוחה.
שהיא אוהבת אנשים ואנשים אוהבים אותה. וזה אולי קצת בגללנו. כי אנחנו אוהבים אנשים ויש לא מעט כאלו שאוהבים אותנו. בית פתוח, מארח, שבשישבת האחרון מילאו אותו חברים, קרובים, אהובים שבאו מרחוק כדי להגיד לה מזל טוב ולהיות איתה ביום הזה וכמה נעים זה היה לנו.
מסיבת יום הולדת 4 הייתה בסימן חד הקרן והקשת בענן. מה היה לנו שם? עוגיות מדהימות שהוכנו בקפידה על ידי שלומית סמואל המדהימה משלומית אופה עוגה, שקיות הפתעה שהכנתי בבית עם צבעי מים, מדבקות והרבה כיף ובתוכן המון דברים שעושים שמח לילדים שאוהבים צבעים שמחים – כמו צבעי הקשת. היה גם המון אוכל שהכנתי בשעות ועוד קצת שעות ועוד קצת שמתאים בול לבראנץ' על המרפסת ביום חורף מלא שמש. הייתה הקרנה חוזרת – בריפיט – של "לשבור את הקרח" כי זה מה שהילדים ביקשו. בעיקר היו המון צחוקים, חיבוקים ואנשים נהדרים.
והכי חשוב, ילדה אחת מאושרת במיוחד!
על תקן המתעדות, אני בחלק מהתמונות ובאחרות – אהובתי היקרה מאיה לוי (תודה!!!)
עד לשנה הבאה (בבית חדש, במקום חדש. אולי הפעם לתמיד)
כל הזכויות שמורות (C) נועה סטרלינג – מאמנת תהליכים יצירתיים/כתיבה ככלי לריפוי, חקירה והתפתחות.
טלפון: 054-6107313