זה נכון שאפשר פשוט להתיישב ולכתוב. ככה זה מתחיל בדרך כלל. אנחנו מחליטות שהגיע הזמן להשקיע בכתיבת תוכן לעסק, מתיישבות מול המחשב או עם המחברת ופותחות מסמך או דף חדש.

אנחנו מתחילות מכמה מילים בודדות, נותנות לעצמנו פאוזה של נשימה עמוקה, לפעמים מתקדמות גם למשפט השני ואם יש לנו המון מזל ומוטיבציה אנחנו ממשיכות ויוצרות את הפסקה הראשונה.

זה מרגיש טוב, אבל זה עדיין לא שם.

בגלל שזה עדיין לא שם (ומה זה בכלל ה"שם" הזה?) אנחנו בדרך כלל נעצרות, קוראות את הפסקה שקראנו שוב ושוב ושוב ולא מצליחות להמשיך. אנחנו נתקעות בדיוק במקום הזה.

אצל הרבה נשים שאני מלווה בכתיבה לעסק, בין אם הן כותבות בעצמן או מבקשות את עזרתי, זה המקום שבו נמצא המוקש. אותו רגע שבו הן לא שלמות עם מה שכתבו ונעצרות, ואי אפשר להמשיך מכאן.

אז זהו, שאולי הפתרון נמצא במקום הרבה יותר מוקדם – בכמה "כלי כתיבה" שיכולים לעזור לך להתיישב מול המסך או המחברת כשאנחנו כבר מוכנה לכך.

הכלים האלו, פשוטים ככל שיישמעו כאן, יכולים להיות הצעדים הראשונים בדרך לבסס שגרת כתיבה קבועה, מכוונת מטרה, מסודרת ומעוררת השראה לכתוב תכנים מעניינים, יצירתיים ואפקטיביים שכיף לקרוא – וכיף גם לכתוב.

 

אל תזלזלי ברשימות נושאים ורעיונות

כל מי שחיה את העסק שלה, שמקשיבה ללקוחות שלה, שנהנית לספר על מה שהיא עושה ובעיקר להקשיב לשאלות שנשאלות לגבי העיסוק שלה, מכניסה לראש לא מעט רעיונות. הם קיימים שם אבל כשאנחנו מתיישבות לכתוב, הם לפעמים נעלמים.

הכנת רשימה מסודרת של רעיונות באופן קבוע, גם בשעות שבהן אנחנו ממש לא מתכוונות לכתוב, עוזרת להגיע לרגע הכתיבה כשאת יותר מוכנה ויודעת על מה בא לך לדבר. וזה בדיוק העניין, כתיבת תוכן לעסק היא קודם כל לדבר עם מישהו שנמצא מאחורי המסך וקורא וצריך להתחבר ולהבין מה את רוצה להגיד, מה יש לך לספר.

צרי רשימת נושאים שאליה נכנסים רעיונות חדשים עוזרת למצוא את הנושא החם, זה שצריך להתייחס אליו באותו הרגע, זה שבוער בזמן הנכון – ומתקשר למה שאנחנו רוצות לספר לעולם.

רשימת הנושאים יכולה ללוות אותך לכל מקום.

באפליקציית הרשימות של הטלפון הנייד, במחברת הצמודה שתמיד הולכת איתך או פשוט על דף נייר לבן שנמצא מול העיניים על הלוח שליד שולחן העבודה.

כל רעיון שפתאום מגיע, מתועד שם וכשמגיע הזמן לכתוב, תוכלי לשלוף את הרעיון שהכי מתאים לאותו רגע, שמתאים למטרה ולמסר שאת צריכה ורוצה להעביר ולהתחיל ממנו.

רמז: לפעמים רעיון אחד מוביל לרעיונות רבים נוספים וזה כלי חשוב בשגרת הכתיבה. שגרה של השראה.

 

זה הזמן ליצור בנק תמונות אישי (שיכול להישאר אישי לגמרי)

כבר סיפרתי לא פעם שכשאני רוצה לברוח מכתיבה קצת, אני בורחת לצילום, לציור, לקריאת בלוגים שהם יותר ויזואליים. זו הדרך שלי לנקות קצת את הראש מהמילים שרצות ולפעמים יכולות לבלבל, לפספס את המטרה.

אני אוספת במחשב שלי תמונות שיכולות בהמשך לתת לי השראה.

זו יכולה להיות תמונה של ציטוט שהייתי רוצה לקחת ולפתח אותו לרעיון משלי, תמונה ממקום או מסיטואציה שתיעדתי בעצמי והייתי רוצה לספר בהמשך מה התרחש באותו רגע, או כל תמונה אחרת שאני רואה.

אני נעזרת גם במאגרי תמונות – מאגרים טובים, איכותיים, בתשלום, ומחפשת בהם תמונות שיכולות להצית את ההשראה, שיום יבוא ואני אכתוב בהשראתן. התמונות לא תמיד קשורות לכתיבת תוכן באופן ישיר, למרות שזה העיסוק שלי – אלא לעולם ההשראות האישי שלי, לדברים שאני אוהבת, למקומות שמעוררים בי השראה לכתוב.

לא תמיד אשתמש בתמונות האלו לפרסום, לפעמים הן יהוו השראה ברגע של תקיעות ובדרך כלל הן מצליחות לשחרר את המילים ולהוציא אותן החוצה.

ברגע של תקיעות תמתחי את לוח הזמנים

כשהמילים לא באות, ושום דבר לא קורה, אפשר ליצור תהליך כתיבת תוכן לעסק שהוא הדרגתי, לאט לאט ובזהירות.

אז נכון, זה לא מתכון מנצח אם צריכים ליצור מאגר פוסטים לפייסבוק, אבל זה כן תהליך נכון אם את עובדת על מאמר לאתר, פוסט אישי לבלוג או ניוזלטר שיסכם את החודש.

ככה אני בונה לי שגרת כתיבה כשאני קצת תקועה:

ביום שני, אני כותבת את הטיוטה הראשונה, שהיא אף פעם לא מושלמת. היא מתבססת על נושא מהרשימה או על תמונה, או כל השראה אחרת שהגיעה פתאום.

ביום רביעי אני עורכת את הטקסט, חוזרת אליו אחרי שישנתי טוב על המילים ונתתי לדיו להתייבש קצת על הדף. אז הכל נראה קצת אחרת והפרספקטיבה משתנה, כשזה קורה, אפשר לנקות וללטש ולשמור על מה שחשוב. אפשר לפשט. לכתוב רק את מה שצריך, לעשות את הדבר הזה שכולנו מכירות – "לדייק".

ביום חמישי אני חוזרת אל הטקסט בפעם האחרונה, קוראת אותו בקול רם, מרגישה אותו שוב, בודקת שהוא מרגיש נכון בבטן, בלב, בראש. זה הזמן שבו אני משחררת אותו לאוויר העולם ומה שיהיה יהיה.

אז נכון, זה לא הכי ספונטני, אבל זה עוזר לי לשחרר את מה שהיה תקוע.

נכון, זה נשמע כמו תהליך ארוך, אבל בדרך כלל בחלון זמן קטן יחסית והוא יתקצר ככל שתכתבי יותר.

להתחיל את הסיפור מהאמצע

לפעמים הרעיון לא מגובש. יש סיפור שבא לספר, שיש לו ערך או מסר נחמד, אבל הוא עוד לא בדיוק שם. את עוד לא בדיוק שם.

אפשר להתחיל את הכתיבה מהאמצע וזה אפילו מתבקש. כשאנחנו מתחילות מההתחלה ומתחבטות איך להתחיל את הסיפור, לרוב ניתקע בהתחלה, לא נצליח להשלים אותו.

במקרה כזה הכי טוב למחוק ולהתחיל מהאמצע, לספר את הסיפור כאילו שאת מספרת אותו לחברה טובה, שופכת לה בחלקי משפטים את מה שחשוב לך, אחר כך אפשר לחזור להתחלה ולמצוא את נקודת הפתיחה.

ברגע שהכל נמצא על הדף, בדיוק כמו שהוא נמצא לך בראש, יהיה יותר קל לקחת את כל המילים האלו ולעשות בהן סדר הגיוני, ליצור רצף.

בלי לפחד מהסיטואציה הלא טבעית הזו

כתיבת תוכן לעסק, בניגוד לכתיבה לצרכי הנאה, היא כתיבה שיש לה מטרה בסוף הדרך.

אנחנו רוצות שיכירו אותנו, שהקוראים שלנו יתעניינו במה שאנחנו עושות, שהם ירגישו שיש לנו באמת מה לתת להם, בין אם זה מוצר שאנחנו רוצות למכור או מסר שאנחנו מרגישות שיעזור למישהו אחר. האג'נדה היא אחרת.

לימדו אותנו שכתיבה היא משהו שיוצא מהבטן (וזה נכון) ומהלב (גם זה נכון, כשאנחנו אוהבות את מה שאנחנו עושות ורוצות להצליח בו, זה לגמרי מהלב) ושזה צריך להיות טבעי (ובסוף, אחרי שנאמן את שריר הכתיבה זה יהיה טבעי).

מותר להתרגל לכתוב תוך כדי יצירת שגרה שנוחה לנו, גם אם היא מרגישה מובנית ולא טבעית.

התמונה הזו של הסופרת שיושבת ושופכת אל הדף מילים ללא הפסקה היא חלום, גם בשבילי, אבל אני מבינה שלא תמיד זה קורה באופן טבעי ולפעמים אנחנו פשוט צריכות לעזור לעצמנו עם כלי כתיבה מתאימים – עם שיטות, טכניקות, אימונים קלים ועזרים שיאפשרו לנו לכתוב.

עדיף שתכתבי מתוך שיטה שנוחה לך ולא לחכות לרגע הזה שבו המילים יזרמו באופן טבעי.

(ספוילר: בסוף זה קורה!)

תזכרי שעדיף לנסות, להתנסות, לשחק עם המילים, להתייחס לכתיבה כהזדמנות ליצור קשר, לבנות מערכת יחסים עם מי שקורא אותך. זה כיף, זה כדאי וזה מאפשר לך לצמוח ולהתקדם לעבר המטרות שלך.