אני זוכרת את הרגע שבו ישבתי במשרד שלי במכללה שבה ניהלתי את התוכן, עם בטן של חמישה חודשים והבנתי שמתחשק לי לפתוח עסק קטן משלי, להיות עצמאית.

ידעתי שזה הולך להיות עסק של מילים ושאעסוק בכתיבת תוכן ועריכה. ידעתי שיש לי הרבה ממה לבחור. במהלך השנים שבהם הייתי שכירה, עסקתי בכתיבה מכל הסוגים – כתיבה ועריכה עיתונאית, כתיבה לצרכי יחסי ציבור, כתיבה סיפורית ויוצאת מהקופסה ולמגרה כתבתי תמיד סיפורים ושירים. בנוסף, ניהלתי בלוג מהרגע שהבנתי מה זה אינטרנט. הכל התחבר ביחד.

ובכל זאת, היה לי קשה להגיד שאני עוסקת בכתיבה שיווקית. כששאלו אותי מה אני עושה, הייתי מספרת שאני כותבת על עסקים של אחרים ומנסה לעשות את זה באופן יצירתי, אחר. לבנות סיפור.

לא ידעתי שזה יהפוך להיות הקו המנחה שלי, מוגדר וברור, כשאני כותבת לאחרים וגם ללקוחות שלי – לכתוב אישי, לשתף, לצייר תמונה מדויקת, לתת המון באמת מהלב ולשתף.

היום כבר ברור לי שיש כתיבה שיווקית שהיא אחרת, היא לא צועקת "תקנו תקנו", אלא בונה מערכת יחסים. קודם כל היא מקרבת, קודם כל ברור שדרכה מתחברים. אחר כך מגיע כל השאר. זו כתיבה ממקום פשוט ונקי יותר. זו כתיבה שנעימה לי.

אני יודעת שהיא נעימה לרבות אחרות שאני פוגשת בדרך.

החלטתי לשתף בחמש אבני דרך שעזרו לי להתחבר לאנשים חדשים, להזדמנויות וללקוחות נפלאות, דרך המילים.

לכתוב פשוט

זה לא להתיישב ופשוט להתחיל לכתוב, זה לכתוב פשוט – ויש הבדל.

כתיבה פשוטה היא כתיבה בגובה העיניים, כזו שגורמת לנו להרגיש שאנחנו יושבות בבית קפה עם לקוח או לקוחה חדשים ומסתכלות לתוך העיניים שלהם, מסבירות מה אנחנו עושות, עונות על שאלות רלוונטיות, משתפות בתובנות שידגימו מי אנחנו ולמה דווקא אנחנו.

לכתוב פשוט זה לדבר במונחים מוכרים ולא במונחים מקצועיים מפוצצים שרק אנחנו מכירות, זה להגיד "אני" כשאני מייצגת את העסק שלי ולא "אנחנו". לכתוב פשוט זה לא לנסות להרשים אלא להיות אנחנו. סליחה, "אני".

להגדיר את רף החשיפה

כתיבה שיווקית שיש בה טון אישי יוצרת אתגר אצל לא מעט עצמאיות, שמרגישות שהן צריכות להפריד בין עצמן ובין העשייה שלהן או הסיפור השיווקי שלהן.

לא לכולן קל לשתף בסיפורים אישיים, אפילו אם הם לא באמת חושפים את נימי נפשנו ורגשותינו.

חשוב להגדיר מראש מה רף החשיפה הנעים והנוח, איפה כן ניתן לתת מעצמנו ולהוציא החוצה ואיפה לשים את הגבול.

אחת הדרכים לעשות זאת היא להכין רשימה של תכנים שכן נוח לכן לשתף – פיסות סיפורים, ערך מוסף שנעים לתת, מקרי בוחן עם לקוחות או פשוט תשובות לשאלות שנשאלות על העסק.

בנוסף, ברגע שאנחנו הופכות את "אנחנו" ל"אני" ומדברות בגוף ראשון, אנחנו כבר יוצרות תחושה של קרבה וחשיפה, עוד לפני שסיפרנו פרט אחד על עצמנו.

להבין שיש לנו סל עצום של רעיונות – ולהשתמש בהם נכון

הכל מתחיל מרעיונות, כאלו שאנחנו דואגות לאסוף לעצמנו בדרך. הרעיונות האלו מגיעים קודם כל מהקשבה – הקשבה ללקוחות שלנו ולמה שהם שואלים אותנו, לשיחות על העסק ומסביבו, לעצמנו ולעולם התוכן שמקיף אותנו – גם באופן אישי.

את הרעיונות האלו כדאי לתעד באופן קבוע, לחשוב ולתכנן דרך שאלות מנחות, למצוא תכנים וסיפורים שדרכם נוכל לשקף – לשקף מי אנחנו, מה אנחנו מציעות, איך אנחנו עובדות ומה חשוב לנו במערכת היחסים הזו עם הלקוחות שלנו.

הסיפור שאנחנו מספרות יכול לתאר רגע קטן שבסופו אותו אדם שמולנו יוכל להבין מהם הערכים החשובים שלנו בתוך העשייה. לדוגמה: מקרה שקרה לנו עם לקוח אחר ותהליך שעברנו איתו, סיפור קטן מהעבר שגרם לנו להגיע לאיפה שאנחנו היום או טיפ שעובד בשבילנו.

הרעיונות האלו, שמגיעים מתוכנו ונכתבים בשפה מדוברת, כמו מתוך שיחה, הופכים לתכנים שיווקיים שבאים מהמקומות הנכונים, המעניינים והיצירתיים.

לתאר את הפרטים כמו שהם

אנחנו נוטות לחשוב שהכל מסביבנו ממש מושלם. כל תמונה באינסטגרם נראית כאילו נלקחה ממגזין לייפסטייל נוצץ. במציאות זה לא בדיוק ככה.

כשאנחנו כותבות שיווקי-אישי אנחנו יכולות ליצור פרסונה שתדבר בשמנו ואולי תהיה מושלמת יותר, בלי מכשולים ועצירות בדרך. הרבה יותר נגיש ונעים לכתוב דרך העיניים שלנו, לספר איך זה עובד באמת, לשתף בתובנות גם מימים שהם פחות מושלמים, מרגעים שבהם היה פקפוק או היו שאלות פתוחות.

כל עוד אנחנו מציעות ללקוחות שלנו שירות מכל הלב או מוצר שאנחנו משקיעות בו את הניסיון, הכשרון והכוונה שלנו, אנחנו יכולות להראות שאנחנו אנושיות, ואפילו כדאי. אנחנו יכולות לתאר סיטואציה כמו שהיא, בלי לייפות אותה או לצבוע אותה בצבעים זרים לנו.

להתמיד ולפזר

בפגישות עבודה עם עצמאיות שמגיעות אליי ללמוד לכתוב שיווקי-אישי, הן מתחילות מלשפוך את כל הסיפור שלהן על הדף. "אכתוב פוסט שמספר את הסיפור שלי מההתחלה ועד הסוף", הן מצהירות. אני בעד לפרק את הסיפור לחלקים, להשאיר טעם של עוד וליצור עניין מתמשך.

הכי קל לדמיין מערכת יחסים שבה האדם שמולנו לומד להכיר אותנו – בכל "דייט" או מפגש, הוא מתעניין בקצב שלו, שואל שאלות, מקשיב לסיפורים ובסוף גם עושה צעד לקראתנו, מתקרב עוד. ככה זה עובד בעצם – אנחנו מתחילות מהכרות ומעניין ומעמיקות את הקשר עוד ועוד ועוד. ככה אנחנו בונות קהילה מסביבנו, כזו שמתוכה בסוף יגיעו גם הלקוחות שלנו.

לכן, לא כדאי לספר את כל הסיפור בבת אחת, אלא להעניק לקוראים שלנו הצצה לרגעים שונים מתוך הסיפור – לשתף בפיסות ידע, ניסיון, תובנות מהדרך, בדברים הטובים שקורים – כל הזמן, לאורך זמן, ממש כמו במערכת יחסים שבה כל שיחה שמתקיימת מגלה לנו עוד משהו על מי שממולנו.

בסופו של דבר, אני מאמינה שלכתוב בשיווקית זה לכתוב מערכת יחסים, זה ליצור הכרות ולהציף את הנושאים שמקשרים ביננו. אם נעשה זאת מתוך תפיסת העולם שלנו, בקול שלנו, נגיע למקומות נפלאים ונכיר בדרך המון אנשים שיצטרפו אל המסע שלנו.