2015, בוקר טוב!

2014, שלום ולא להתראות!

מצאתי מקום לסכם את השנה הזו שנגמרה. היא הייתה שנה שכלפי חוץ הייתה צבועה בצבעים שמחים, טבולה ביצירתיות ובהשראה שלא נגמרה ולא נגמרת. אני מסכמת אותה כאן כי אני מרגישה שאני צריכה לשגר את המילים האלו לעולם ולשתף אותן כדי להתחיל מחדש.

במקומות האלו – של הצבעים השמחים, היצירתיות וההשראה, כמו גם במקומות שבהם מתכנס לו התא המשפחתי הקטן שלנו, הייתי מאושרת כל הזמן.

זו שנה שבה יצרתי בכל המובנים, למדתי קונדיטוריה ובישול, יצרתי בין סירי המטבח ותנור האפייה, ציירתי המון, צבעתי, שיפצתי, תפרתי, הדבקתי, מרחתי צבעים על לחיים בנות שנתיים והן החזירו לי נשיקה מלאה בצבע וחיוך וילדות וסיפוק ואהבה. אלו היו הרגעים שבהם 2014 הייתה השנה הנפלאה ביותר.

במקומות האלו של ההשראה מצאתי חברים, ובעיקר חברות, שילכו איתי לאורך זמן, התאהבתי בהן דרך העשייה והיצירה המשותפת, שהתגלתה דרך המסך והפכה לאחיזת ידיים בפועל, ב-"באמת". אני שמחה על השנה הזו גם בזכות הליקוט הזה.

ומצד שני. היו מקומות אפורים, פחות צבעוניים, שהפילו אותי מטה אל הקרשים. שלימדו אותי לקחים אישיים שאקח איתי הלאה. הסיטואציות השונות שבהן עמדתי בשנה האחרונה, ואני לא יכולה לפרט אותן כאן במלואן, היו כאלו שחייבו התמודדות עם משקעים מהעבר, עם תחושה של שגרה לא נעימה שכרוכה במציאות שלנו, היומיומית, בשל המגורים במקום שבו בחרנו לגור כי חלמנו על בית עם גינה ירוקה שנוכל לגדל בו את הילדה שלנו ורצינו להיות קרוב למשפחה האהובה שלנו.

בעיקר למדתי שאני יכולה למחוק את מי ומה שעושים לי רע, שחוזרים מהעבר או מפתיעים בהווה ועושים לי לא טוב, ומשבשים את השגרה המתוקה של שלושתנו ושל המשפחה הקטנה והמתוקה שלי שמקיפה אותי, אותנו, באהבה – מקרוב ומרחוק – זוג הורים נהדרים, שלוש אחיות יוצאות דופן שהשנה חוברו אליי מחדש דרך אצבעות הידיים שאחזו ותמכו ודרך כנות ואמת, ההורים הנהדרים של הבנזוג שלי ומשפחתו היקרה – התברכתי בהם, בכולם.

ואז האחרים. האחרים. בשבועות האחרונים אני מוחקת ומנקה, כבר כתבתי על כך כאן בפוסטים האחרונים שלי, שהיו קצת יותר מכונסים בגלל כל אלו. בין המחיקות והניקיון מגיעות גם החלטות לשנים הבאות.

השנה אני עומדת לארוז את ההשראה, היצירה, הצבע (וכלי המטבח) במזוודה  איתי ועם משפחתי, וללכת למקום טוב קצת יותר. מקום שעושה לי טוב. מקום שאני מקווה שיעשה לבנזוג ולפיצקית היקרים שלי טוב.

אני יודעת כיוון – צפון צפוני במיוחד.

אני יודעת עונה – קיץ.

אני עוד לא יודעת לאן ואיפה יהיה הבית.

אני מאחלת שבשנה הבאה נשב על המרפסת, נציץ מקרוב על הציפורים הנודדות, ננשום אוויר נקי ונראה ירוק בעיניים. התחלה חדשה. שנה חדשה. בדיוק עם מי ומה שאני צריכה, שאני כל כך אוהבת.

אני משאירה את השנה הזו מאחור ולוקחת איתי היום את הטיול האחרון שלנו אל הגליל, בדיוק אל האיזור ההוא שבו אנחנו רוצים לבנות לנו בית.

בהזדמנות זאת רוצה להגיד שנה טובה לתומכים השקטים והגועשים, למסמני הלייקים והמשתפים, למגיבים בפומבי ובשושו ולכל מי שתומך ב"מרגישה בבית".