בחודשים האחרונים אני לומדת להכיר את הצפון דרך הרגליים. בכל שבת כמעט אנחנו בוחרים מסלול אחר ונוסעים. לפעמים מדובר בפינה קרובה, לפעמים רחוקה, לפעמים אנחנו עורכים טיול של יומיים ולפעמים מדובר בגיחה של שבת. לא משנה כמה ואיך, העיקר קרוב לטבע. כשאני מגיעה לצפון אני יכולה לנשום, השגרה המורכבת נמחקת, הלב מתנקה. אני מרגישה בבית.

שמורת הבניאס היא לטעמי אחד המקומות הכי יפים באיזור הצפון. היא משתנה בכל עונה ומפתיעה גם כשמבקרים בה בפעם השנייה, השלישית, הרביעית, העשירית.

זהו אחד הטיולים האהובים אלינו. מקום שמעניק לך מיד תחושה של פסטורליה ושקט, עוד כשעוברים את השער אל תוך השמורה הרחבה. ממול על ההרים יש פרות שרועות באחו, כמו בסרטים, ושקט מופתי שמופר רק על ידי להקה של ציפורים נודדות – אם התמזל מזלנו כמובן.

לפני שבוע גילינו בבניאס רקפות שמתחילות את המסע אל החורף שלהן ותכף יחלפו מהעולם עד החורף הבא, כלניות מרהיבות בסגול, לבן, אדום וכחול, נרקיסים פורחים ושאריות של חצבים שתכף יגידו "ביי" עד הסתיו הבא.

כל אלו הופכים לזר של רוגע ושלווה בתוך הראש הקודח שלי, שבו עבודה, חלומות על העתיד, תוכניות בבירור, דאגות כלליות וטרדות אימהיות נחים יחד ביומיום. לא כשאני במקום כזה, כמו הבניאס.

גילינו דגים ששטים עם הזרם ושפני סלע שמתחרדנים על הסלעים בשמש השקרנית.

בשמורת נחל חרמון, הלוא הוא הבניאס, יש שני מסלולים. מסלול המפל והגשר התלוי ומסלול המעיינות. הפעם ביקרנו במסלול המפל. זהו מסלול ברמת קושי בינונית, בעיקר בגלל מדרגות האבן שיורדות אל הנחל ואל איזור המפל ועולות ממנו חזרה אל החניון.

הפיצקית צלחה את המסלול עם כמה עצירות מול הנוף היפיפה וכמה חיזוקים על הדרך, למשל לספור כמה רקפות אנחנו רואים במקום אחד, כמה דגים יש בנחל וחיפוש אחר עלי שלכת אדומים, נדירים בין החומים, הצהובים והכתומים שממלאים את השמורה ביופי בעונה הזו.

הנה מידע נוסף על המסלול.

וזו החוויה שלנו:

שתהיה שבת קסומה של טיולים בטבע!