בתחילת השבוע סיפרתי על המסלול המקסים שעשינו בפארק אדמית, בבוקר שבת החורפי שלו ייחלתי כל כך הרבה זמן. הטיול כולו התחיל עוד ביום הקודם, שישי בצהריים, אז ארזנו את הפק"ל, אספנו את פיצקית מהגן ויצאנו אל הגליל. מלון מטיילים אילון היווה את נקודת העצירה שלנו לאותו לילה.

הקסם של הגליל נובע בעיניי לא רק מהנופים הירוקים והשלווים כל כך שהוא מציע, אלא גם מהמפגש עם אנשים שעוסקים בתיירות, בחקלאות, באוכל ובאמנות במקומות הקטנים שבין פיסות הנוף.

בכל טיול לגליל (וגם לעין גדי שבדרום, לעמק הירדן ולמקומות אחרים בהם טיילתי ואינם ממוקמים במרכז המפה) אני צוברת עוד ועוד מפגשים עם אנשים שגדלו, התבגרו והקימו משפחות בתוך נוף הילדות הקסום שלהם, שאני מקנאה בו כל כך (על אף שנולדתי מול נוף לא פחות קסום), הם מתפרנסים ממה שהם אוהבים והמגורים כאן הם תחושת שליחות מבחינתם. כשמדברים איתם על מקום ובית ונוף הם מתרגשים ופותחים את הלב.

בשישי האחרון התארחנו במלון מטיילים בקיבוץ אילון, אחד מתוך ארבעה מלונות ששייכים לקבוצה הזו, שהיא כל כך מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו יוצאים לטיול בצפון.

אלו מלונות צנועים אבל מוקפדים שמתאימים למשפחות עם ילדים שרוצות לראות את הקסם של הגליל. ארבעה מלונות יש לקבוצה: בקיבוץ אילון, בגשר הזיו, במלכיה ובמטולה, כולם מציעים פיסת נוף גלילית וחוויית אירוח מקומית נעימה ומתאימה במיוחד למשפחות.

סבר הפנים הגלילי הזה שעליו אני מדברת כשאני מספרת על מפגשים עם אנשי הגליל, קיבל אותנו גם כאן. עם הסברים על המקום, ומה אפשר לעשות באיזור, ואיפה כדאי לטייל דווקא כשיורד גשם (הצוות היה זה שהמליץ לנו על מערת הקשת, אבל חיכינו איתה לבוקר שבת בגלל הסערה)

המלון עצמו מקסים ונעים, החדרים ביתיים עם מיטות נוחות וספה ענקית שכל ילד יכול להפוך לפינה משלו. האווירה הכפרית בחוץ, עם עצי האלון, המדשאות המוריקות והעציצים התלויים בכל פינה מתכתבים עם מה שקורה בתוך החדר. כפרי, נעים, כזה שכיף להתכנס לתוכו כשיורד גשם בחוץ ובכל מזג אוויר אחר.

ובתמונה הנ"ל – שקיעת חורף בקיבוץ אילון

יש לנו כלל בטיולים בני יומיים ויותר: אנחנו אוכלים במסעדה רק פעם אחת בכל הטיול ובשאר הפעמים מבקרים בשוק או בחנות אוכל מפתה באיזור, קונים מצרכים ומכינים ארוחות לבדנו. לעיתים קרובות אנחנו פשוט אורזים סלי פיקניק וצידנית (אבל מתפנקים באוכל שלא מכינים כל יום).

בחדר היה מטבח מאובזר, עם מיקרוגל ומקרר וכלי מטבח וכל מה שצריך כדי להכין ארוחת שבת ומחוץ לחדר, במרפסת הארוכה, שולחן אוכל שצופה על הנוף (הרטוב, במקרה הזה) של הקיבוץ היפה הזה. הידד!

בבוקר קפצנו לחדר האוכל הקטן והיפה, עם קירותיו הסגולים והאווירה הנעימה, וסעדנו בארוחה קיבוצית שגרתית אבל טרייה ומספקת.

ליער גורן הגענו לפני שהשמש שטפה את פארק אדמית, זו הייתה התחנה הראשונה שלנו, מהוססת, מפני שפחדנו מסערה. למי שלא מכיר או לא זוכר מטיולי בית הספר, מדובר בפיסת נוף יותר מעוצרת נשימה, עם מבצר המונפורט שמתגלה לו בין העצים מרחוק ועם נוף קסום להרים המוריקים. בחורף מסתבר, מדובר בקסם גדול אפילו יותר.

ועכשיו מתגעגעת עוד יותר: עוד טיול בגליל